
|
כינוי:
בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
מרץ 2010
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 3/2010
זה מצחיק שאני בורחת לכאן.. רק לפני חודש אמרתי שבלוגים זה עצוב.. אני פשוט אוהבת לכתוב. גם אם אף אחד
לא באמת קורא. עברו הימים שכולם קראו כאן. עברו שנים. זאת תקופה אחרת..
אני זוכרת את התיכון, איך פתחתי את הבלוג הזה. סתם כי אמרו לי יאללה תפתחי
בלוג, אמרתי לא, שוב ושוב.. אבל בסוף נשברתי. אמרתי טוב נו, למי אכפת. עברו
מאז 5 שנים. וכשסיימתי את התיכון, פחות או יותר גם סיימתי לכתוב כאן. לפחות זה מה שחשבתי. אחרי 3 שנים שבקושי כתבתי כאן אני חוזרת, שופכת שוב. אולי הייתי צריכה את הזמן הזה, כדי להפסיק להיות כל כך גלויה לאנשים. ברגע שהפסיקו לקרוא כאן המקום הזה הפך לנישה הכמעט פרטית שלי. וטוב לי עם זה.. בדיוק מה שהייתי צריכה. נראלי טיפשי לכתוב יומן.. לדעת שאף אחד לא יראה אותו אלא אם ארצה באמת.. זה פשוט לדבר לעצמי. לא שכאן זה שונה בהרבה, אבל גם אם יש מישהו אחד שקורא זה מגניב. אני כותבת כבר שנים למגירה, כמעט כל מי שמכיר אותי יודע. וגם יצא לו לקרוא שיר או שניים, אני חייבת לציין שהכתיבה שלי רק הולכת ומשתפרת. כשהיה לי קשה כתבתי בקצב מסחרר.. פחדתי שהכל יגמר. שאני כותבת כל כך הרבה ששום דבר לא ישאר לעתיד.. אבל אני לא נשארת בלי מילים. התחלתי לגוון, לכתוב גם קטעים קצרים.. לא שירים, אבל יוצא בחרוזים. התקופה האחרונה עברה קשה.. ברחתי שוב ושוב לעצמי, שוב ושוב למחברת שאני כל כך אוהבת.. המחברת שאני כותבת בה. מחברת פשוטה.. ספירלה גדולה ירוקה. נגמרה לי המחברת.. וזה נראה כמו אבסורד. כאילו בא לסמל לי סיום של תקופה.. שהיו בה הרבה סבל וגם הרבה מועקה. אני יודעת שזה טיפשי, אבל אני מוצאת את עצמי נמנעת מלהתחיל מחברת חדשה. כאילו איפשהו אפילו שהיה לי רע.. אני מפחדת לשחרר ולתת לתקופה הזו באמת להיגמר. כנראה התרגלתי לזה, להרגשה הרעה הזו.. כאילו אני פשוט לא מכירה משהו אחר. איפשהו יש תחושה מייאשת ששום מחברת לא תשתווה לזאת. וגם שום תקופה לא.. אבל מצד שני, היא יכולה להיות טובה יותר. הפחד הזה משינויים.. קיים בכולנו. אבל כמו שאומרים, הכל לטובה.. לא? :)
| |
|