התעקשתי על זה, לא וויתרתי. חזרנו. אבל נפרדנו שוב...  ועכשיו אני מוותרת. אני בטוחה. אני אוהבת, זה כואב.. אבל זה פשוט לא עובד. וזה יותר כואב להיות ביחד ולא לנסות לשאוף למשהו אחר.. טוב יותר. אני לא רגועה, המחשבות לא מפסיקות.. אני נוסעת לשם עוד יומיים. אני אדבר איתו, אפילו שאני יודעת שזה בכלל לא רעיון טוב. ועם כל הרגשות יצופו ויציפו אותי? ואם לא נוכל להתאפק? ואם נדפוק את זה שוב. אני לא יכולה לחזור להיות איתו. לא טוב לנו ביחד! לא טוב! אסור לי להיכנע לרגש הפעם.. היו יותר מידיי הזדמנויות. דפקנו את זה, הרסנו את זה. היה לנו סיכוי למשהו טוב באמת.. ואיפשהו נראה לי שפשוט לא הייתי מוכנה מספיק לקשר הזה. הוא פשוט לקח יותר משהייתי מוכנה לתת. אני קשה ולא פשוטה, אני יודעת. שנה.. שנה עם מישהו שאף פעם לא באמת סמכתי עליו, לא כמו שהייתי אמורה. יש לי בעיה לסמוך על אנשים. במיוחד בקשר, במיוחד כשהם מאכזבים אותי. במיוחד כשאני מאכזבת את עצמי..  נגמר. זה לא עובד. לא יכולה לחזור אחורה, ריבאונד עכשיו יחזיר אותי שלושה חודשים אחורה. אני מפחדת שאני לא אוכל להתמודד עם זה. למה הכנסתי את עצמי למצב הזה?? למה עכשיו? פשוט לא רציתי לשנוא אותו. לא רציתי שישנא אותי.. לא רציתי בכעס. אבל באהבה זה יותר קשה. כי בטוב קשה ללכת. קשה לשחרר. אני יודעת, אפילו שאני יודעת. זה לא מספיק טוב ואני בכל זאת נתקעת.. מגיע לי יותר טוב.

אני רוצה יותר.