|
 כינוי:
בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2008
ברגע אחד.
לפעמים אני,
לפעמים אתה.
לפעמים אני שותקת,
נחנקת.
אבל לא באמת מפסיקה.
לפעמים זה נראה תמים,
לפעמים זה מורט עצבים.
ובינינו, אין דבר כזה אהבה.
לא כאן ולא עכשיו,
אבל שיהיה..
נוציא מזה את המירב.
זה לא הסיפור,
זה לא מה שסגור,
או עדיין לא סגור.
שום דבר לא נגמר,
הינה האני שחושבת על מחר.
לא רואה בעיניים..
לא חושבת צלול.
כמו נכה באמצע מבול.
עומדת כמו פוסטמה,
עם מבט חלול
לא מבינה למה אני מאבדת את זה.
איכשהו כל מה שהאמנתי בו פעם,
נעלם כאילו לא היה.
עם כל החלומות,
ועם כל התקווה.
לפעמים אני יושבת ותוהה,
אם ויתרתי סתם,
או שלא הייתה לי ברירה.
תמיד אני מוצאת את עצמי
מפנה אצבע מאשימה.
ולא כלפיכם,
כלפי המראה.
ביקורת.
וזו לא ביקורת בונה.
ביקורת הורסת.
אני לפעמים מתרסקת לרגע,
ואז קמה ונופלת בחזרה.
זה ממשיך ככה..
מנסה לתפוס אחיזה במשהו יציב..
לקחת את עצמי בידיים.
לסתום את הפה לרגע,
ולנסות להקשיב.
אבל אני לא שומעת שום דבר,
חוץ מצליל נוראי.
צליל של עצמי מתבכיינת.
כזה אופייני...
אני שונאת את זה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
