זה נראה לי כמו הר
מיאו. |
| 4/2010
Take Me Out
בצהריים יש טקס הצטיינות. ואני אצטרך ללכת לשם, ולשבת בקהל, ולראות אנשים שהשקיעו הרבה פחות ממני מקבלים הצטיינות, ולאכול את הלב. אני לא יכולה שלא להרגיש שנתתי מעצמי הרבה יותר מכל אחד ממי שהולך לקבל, וגם השגתי הרבה יותר, אבל השם והתמונה שלהם יהיה על המסך וההורים שלהם ישבו שם גאים ושלי לא. ולמה? נכון שיש לי באמתחתי ריתוק אחד ממזמן ונזיפה חמורה על שטויות של דיגום (שכמעט תמיד אני מדוגמת ותפסו אותי ביום האחד שבדיוק איבדתי את הכומתה) קצת פחות ממזמן, אבל אני נוטה להאמין שאם המפקד שלי היה מתעקש ומתעניין הוא היה יכול לשכנע אותם שנתתי הרבה מעבר למצופה.
עריכה: בסוף הצלחתי להתחמק מהטקס, בגלל שהייתי במוד שלי של "אני ממש עסוקה אהההההההההה" (רק אני ראיתי את האירוניה).
אבל לפחות היה לי סוף שבוע מצויין. הביטחון העצמי שלי היה בשמיים, שמתי את כל ההרגשה החרא וההרס העצמי של השבוע בצד, לבשתי מה שרציתי בלי לשים זין על מה יחשבו, והאגו שלי פמפם לי בדם וחזר לעצמו עם כל בחור שהתחיל איתי. רקדתי ונהניתי והרגשתי שאני פשוט בחיים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
