בני אדם הם יצורים רגשיים.
חלקנו, לעיתים, בסיטואציות מסוימות, בהנתן השכלה מסויימת.. מסוגלים לראציונאליות. לפרקים קצרים.
כמו שהחידוש הגדול של הכלכלה בדור האחרון הוא ששחקנים בשוק "החופשי" (עלק) אינם ראצינואליים בהכרח בבחירה.
(כל הכבוד לאקדמאים שהוכיחו שוב מה שכל לא אקדמאי יודע)
אלוהים אדירים!
אתם אולי חושבים שאתם מדברים על משהו,
אבל הסאבטקסט והמסרים התת-הכרתיים חשובים הרבה יותר. הם אלו שקובעים את רובה המוחלט של השיחה.
אנשים נפגשים בקבוצת דיון כדי לקבל פידבק חיובי לדעות שלהם, לשבוע ולייצר חברות.
לאו דווקא כדי לקדם את האג'נדה שהם לכאורה מקדמים.
אם ראית את ספקטרום האפשרויות לבחירה בקבוצה של 20 איש, והכריז עליו ברהט בורק בן ב2 דקות, גם אם קיבל הסכמה לא פתר את הקבוצה מחצי שעה של דיון סרק בנושא.
אנשים רוצים את הסיי שלהם, הם שם בשביל לתקשר, לאו דווקא בשביל לדעת.
כדי לדלג על הסרק צריך לבסס קארמה של בוס מוצהר, שמילותיו סמכות.
מי אמר, ולא מה הוא אמר. ככה אנשים באמת עובדים.
בויקיפדיט הלטינים אוהבים לקרוא לזה "אד-
הומינם".
לעומת זאת
אם אינך בכובע נוצה, וגם אם כולם יסכימו איתך, זה לאו דווקא אומר שההחלטה תתקבל בהתאם.
יש צורך בזרימה מסביב לנושא ועל אחרים, לפני שמתפרק המתח ומתאפשרת הנכונות הרגשית והתור בהיררכייה הסאבלימינאלית כדי לדון במרכז החד והמדוייק של העניין.
להיות צודק זה לא תמיד חכם.
זה כי להרבה אנשים אין דעה.
או שאין להם מספיק ידע, או מוכנות לגבש דעה.
זה כמובן לא אומר שאין להם צורך בכך שתהייה להם דעה, ולמנהיג את הסמכות לתת להם אותה.
זה עניין של בשלות ומוכנות בפני כל רעיון.
נגיד,
הידעתם שב5-8 אלף שקל אפשר לייצר רשת שכולא ערפל לילי ומעבה אותו למים בכזו כמות אדירה שמאפשרת להשקות ולקלח מאות אנשים וגם כמה דונמים של אדמה חקלאית?
האינדיקטור הסאבלימינאלי-
בחורה חמודה, שדעתה היא תמיד זו שתומכת במי שהיא תופסת כאלפא, באם הוא מאויים ע"י דעה סותרת ע"י אחד הדוברים שאינם אלפא.
אפילו אם הדעה שהביעה זה עתה סותרת את זו שהביעה לפני 5 דקות. או 2 דקות.
זה כמובן כי אין לה דעה.
זה כמובן לא מה שהיא חושבת.
בני אדם הם יצורים חמודים וטיפשיים, בהיבריס מתמיד של ידיעה.
עומק מודעות הבחירה בהווה, היא מהותה של התפתחות רוחנית.
גם אם לא נחלוף, כולנו בני חלוף.
סילינס, חשוב לתת אמון באנשים.
אם מרגיש מספיק עוצמתי, אוותר העצמי, ולקחת הצידה חבר אחד, ולהסביר לו את הרעיון. הוא יגיע לקבוצה ויאמר אותה כשל עצמו, ויקבל העצמה ממני. אין משוכנע ממי שמאמין שהוא המציא את שנלחש.
ובזאת, אופיאה - דרך חסרת חיכוך והתנגדות להטמעת המים - הוא מועבר.
יש הרבה טכניקות כאלו, ושליטה בהן היא מיומנות גבוהה הרבה יותר מכל חכמה אחרת הקשורה לתוכן הלחש.
תקיעות
אחד שאין לו מוכנות רגשית לקבל כובעים מסוימים מאת הקבוצה.
זה אומר שכשהוא ישים לב שיש לו קהל, הוא יכנס לדיסוננס ויפסיק את שעשה. במקום לקבל בהכנעה, נונשלנטיות או אהבה את הכובע.
אם סיפרת בדיחה וכלם צוחקים רווצים עוד אחת...ופתאום יש לך קהל של 7 חבר'ה, האם זה גורם לך לזרום כמצחיקן ? או לברוח? או שזה מאיים על החופש שלך לזרום לכל מקום? זה משנה אם אתה מכיר אותם או לא?
אנשים לא רוצים כנות, הם רוצים להרגיש טוב עם עצמם.
וזה לגמרי לא משנה מה הנושא. כנות היא פשוט כלי לשם.
כשם שהניירות הצבעוניים בישבנים שלנו, שאנשים מחליפים כערך זהו כלי בידי האילומינטי ושות' לרכיבה על עדר האנשים העולמי.
פעם, הייתי מאוד משועשע מאנשים. איכשהו הרגשתי שאני חווה את הבדיחה הקוסמית, ומהארה זו ציחקקתי בליבי.
הצחקוק עשה אותי עליז ומשעשע, ויצר קארמה חברתית חיובית. (כסף, כח, נשים)
בצבא, אסור למפקד להתעלל בחיילים, אבל מותר לו להצעיד אותם מראשו של צוק.
כח משמעו שכל מילה בוראת מציאות, ומכח זה זכיתי. הקלילות שבריחוף הביאה אותה למקום שהרגשתי דיס-אוטנטיות או משו.
ונדרתי שתיקה.
כשחזרתי, בררתי מילים.
כנות, וצדק. אנשים אמרו שהשתנתי.
אנשים הסכימו עם כל השצף שהטחתי בהם, אך הדירו מלחזור.
הקארמה השתנתה.
אני מוקף כל כך הרבה אנשים יפים ומהממים ומיוחדים שהתרגלתי. להזיות. שממני יוצאות ומשתקפות ומייצרות מציאות.
בינה היא לבחור במיומננויות שהוכיחו את עצמן.
להחליף אי-סבלנות לרגע, בתזמון לרגע
מי שזוהר, מאפשר ל אחרים לזהור. לעוף.
חוויתי כל כך הרבה וכל כך רחוק שזה פנטסטי.
הכל פרקטלים.
אבל זו רק מילה, אם אתה לומד לראות אז הכל מובן
להתאמן לבחור בטוב
ה' כללים ברא לו אלוהים
צ'י הזנה טהרה פעולה מדדים
לפני 3 שנים האמנתי שאם אמשיך בדרכי, אפגוש בקרוב את אווריל לווין. ואז היא התחתנה, ופגה לי הפנטזיה.
האתגר ל2012 הוא בריאה ברת קיימא
שנת הקוסם
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
