החכמה היא לא לחשוב על זה

עם כל היומרנות וההצגות המוחצנות אנו עדיין מגדירים עצמנו ע"פ יחס החברה החיצונית לנו ,גם אפטיות מוחצנת היא סוג של אינטראקצייה מוצהרת לסובב אותנו ,עם פידבק בעל ניחוח יחודי משל עצמו.
כשיש הרבה הפרעות להלך רוח מסויים ניתן לנתק עצמנו ממקור ההפרעה וללכת למקום אחר.
כשאין אדם בסביבה סל התרוצים האלטרואיסטים נותר ריק ,ובלית הפרעות חיצוניות מוצאים כאלו חדשות ,כאלו מבפנים. *
בדידות היא דבר נורא לפרודקטיביות,בלי אף אחד להתעלם מהטפות המוסר שלו ,בלי אף אחד להשוואה וירידה על חוסר המעש שלו. כל העולם החיצוני נעלם, ואז איזה צורך יש במעש?
אנו מוגדרים ע"י מה שאנו רואים בעולם הסובב לנו ,עם או בלי הרצון שלנו להסכים עם המשפט. 'הכל הוא יחסי ' אמר פעם איזה יהודי רטרואקטיבי צעיר. (הוא היה זקן רק הרבה אח"כ)
אני זקוק להפרעה משתנה מינימילת בשביל ריכוז אופטימלי ,אחרת ממש קשה להתחיל.
אני זוכר שפעם כשהייתי נמוך יותר הצלחתי להרדם למרות שהורי עשו מסיבה גדולה ורועשת בדירה ,ואז כשכולם הלכו הם כיבו את המוזיקה ופתאום התעוררתי..

אני צריך לצאת מקירות הרשע האלו ולעבור פאקינג דירה למקום הומה אנשים להתעלם ולהתעמר בהם.
איך אני יכול להיות אפטי כשאין אפחד בסביבה ?

[ואיך לעזעזל מר ואנונו הצליח לשמור על שפיות מספקת לתקשורת כלשהי עם הסובב אותו אחרי 15 שנים!!!!! של בדידות (היה אסור לו אפילו לדבר עם שומריו בעת ההליכה היומית בחצר שפונתה במיוחד בשבילו) אבסולוטית...? ]

בדיקת יתירות סוגריים....ok.