החכמה היא לא לחשוב על זה

ניהליזם אבסולוטי הוא מותרה של הקונפורמיסטים.

רק כשיש לך את הכל ,אתה חופשי לבטל אותו.

אבל בשביל להשיג הכל ,אתה קודם חייב להיות חלק מכולם.

"כורח הוא אבי ההמצאה."  אמר פעם איש* עם חזון ,והוביל את עמו בגאון לגדולה שמעולם לא ראו. בלית המצאה לא נותר למח אלא לחפש רציונאליזצייה במקומות אחרים.

במוסכמות האכסיומתיות שבסיס הכל.

הצלחה רב תחומית רצופה בזמן מוליכה לנרקיסיזם ,או לביטול מחשבות הזולת ,שבתורו מוליך לדיסאמפתייה. אמפתייה היא הבסיס לרגש שלנו כלפי הזולת. אנו מזדהים עם הכאב ,כי עצוב לנו לדמיין עצמנו כואבים.

היש אהבת אמת שלא תלוייה בדבר ? או שמא הם אוהבים את תמונת הראי שמשתקפת להם בבבואת האהוב? האם האם באמת אוהבת את בתה ,או שמא את שיחות הסלון שהיא יכולה לייצר ,מתוך השתקפות עצמה בהצלחת צאצאייה?

רגש הוא הדבר היחיד שמחזיק את השרירותיות של מוסכמות המוסר.

הדבק שמחזיק לנו את החברה.

אף אחד לא מתלונן שהוא לא חכם מספיק -תשאל כל אדם אם הוא מרוצה מעומק הניתוח שלו את המציאות. אני רוצה לראות מישהו שמצהיר שלא.  הרי אף אחד לא מודע למה שהוא אינו מודע אליו.

וזהו החטא הראשוני בכל חברה מסורתית הסגורה לשינויים, המידור בפני ידע חיצוני.

זהו גם החטא הראשוני בכל דת שהיא. ההנחה האנתרופו-צנטרית.

מייד כשהוא סיים לברוא את כל הקוסמוס ,הוא ברא אותנו. בצלמו כדמותו, לא פחות.

הסטטיסטיקה הזו שבה רוב האנשים הם בעלי רגש מנחה החזק מכל ראציונאל טהור היא הכח המניע את החלקים הדבוקים של החברה.

אני משתגע.

מאבד קשר עם המציאות הזו ,עם האנשים בה,עם המוסכמות שלהם להתנהלות ואינטראקצייה.

אבל הברירה הטבעית מנפה אנומליות שכאלו.

רוצחים סדרתיים, מאגלומניים אלימים ואנסי נשים אינם מנופים.

יוגים טרנסדינטאליים שראו את האור כן.

לבינוניות יש מונופול על מקסום ההתרבות.

האדוות של ההארה ההיא עדיין מצליפות בי ,ממוטטות את היסודות החדשים שאני מנסה לבנות.

אבל אנחנו לא באמת פה. יש רק מציאות אמיתית אחת. הד.נ.א שבסיס כל הטבע ,שמחפש לעצמו עוד שגר לשעבד הוויתו לדחף האגואיסטי להעביר עצמו לדור הבא.

אנליזה והכללה קוגנטיבית של המציאות איפשרה לאורגניזם למקסם רווחים ,לאכול יותר טוב, לעשות יותר ילדים, שפה,תרבות ,כלי לחימה, טכנולוגייה ומדע.

אבל ניתוק חזק מדי של קליפת המח מליבתה מבריח אותנו רחוק מדי מהגוף הזה, מהמציאות הזו.

אנו עדיין משועבדים אליו ,אל רצונותיו ,אל תשוקתיו. שואבים הנאה מסיפוקו.

חושבים שאנו רוצים באמת, שאנו מרגישים באמת. אבל אנחנו לא.

ההיפותלמוס מחליט ,מאזן את הביומייה הפנימית של הגוף לפעולה , מספר לך בדיעבד את שקרה ,ומתגמל אותך על סיפוקו.

עבדים כמו כולם במטריקס של החיים.

יש הרבה נחת בבורות שמלווה את הנחות היסוד של הדת. אני ממש מתקנא.

הם רואים בהחדרת האמת שלהם ללבות ערלים של תינוקות שנשבו כמצווה גדולה - החזרה בתשובה.

השאלה היא לא האם טוב להם ,אלא האם הם באמת חושקים ב-אמת ?

"מרבה דעת מרבה מכאוב" כתב פעם מלך כופר בן כופר אחד.

טראנס-הומינזם היא אולי פנטזייה מרוחקת ,אבל היא המזור היחיד האמיתי שיהיה אי פעם קיים.

*הר פיהרר ,אדולף היטלר.