החכמה היא לא לחשוב על זה

דוברא אוטרו.
לא מזמן הייתי בחתונה של 'קרוב משפחה' ,מי איך ולמה הובהר לי תוך כדי לחיצות ידיים מרגשות פרצופים עמומים מהעבר שלפתע נראו נמוכים בהרבה משהיו פעם :"איתי,אתה מכיר את דוד מנשה? -הנה ,זה דוד מנשה הוא הבן של דוד חיים והנכד של דודה רכטה שעומדת כאן לידו...איתי,אתה מכיר את דודה רכטה?.." באדיבותו האוהבת של חוש הטקט המצויין של אימי שתמיד נחלץ לעת חוסר מצוקה,ויוצרת אחת.
לפתע,מעננת האלכוהול שהקפדתי להשרות על עצמי(זה חינם) בקול תופים בהתלהבות אין קץ של איזה שרוט ששכח את ההכרה שלו על איזו גבעה בהודו ,נכנסה לה החיוך ברבי המסנוור של הכלה(וואלה ,כוסית) ומייד אחרייה הכלה עצמה.
היא פשוט לא הצליחה להפסיק לחייך ,חיוך בגודל של מלון היה תפור לה על הפנים כמו איזו מיס עולם פוטנציאלית.
מלכת יופי וואנבי שמספרת כמה מדהים זה יהיה להאכיל דולפינים לחתולי רחוב מסכנים או להמתין לחלק שבו היא תחייך שוב פעם רק הפעם בבגד ים(הרי בשביל זה כולם רואים את התחרות,הקטע עם השאלות הוא סתם תרוץ ליצירת מתח לתחרות הביקיני).
החיוך והחתן היהודי נכנסו לחופה חברים ויצאו ממנה נשואים. כל הסיפור היה מאוד סוריאליסטי,הרי הנה עומד לו שם הבחור שכשהייתי קטן ישבנו ודיברנו שטויות בחתונות של אחיו הגדולים,בזמן שבירת הכוס אחיו הגדול קיטר לי על שעות העבודה שלו ,אמא שלו כל הזמן קיפצה ואמרה 'הבן שלי הבן שלי' ואבא שלו נראה כאילו הוא רק חושב על הכספת ומחשב בראש כמה צ'קים יוכלו להכנס בפנים.
מוזר ,אבל רק הכלה והמתופף שנטי המתלהב היו באקסטזה אמיתית.
זה מפחיד אותי לחשוב שאיך שלא מסתכלים על זה ,בגיל מסויים ,אם יש לך חברה קבועה הלחץ המשפחתי עושה את שלו ואם אתם לא מאורסים תוך 8 חודשים אז צריך להפרד כדי 'לא לבזבז זמן'.
מה רע בלבזב זמן? האם זו חובה מוסרית להתחתן? האם זו חובה לעשות את אמא מאושרת? לתת לסבתא חווייה חדשה לחזור עלייה בעשור הקרוב?
ומה אם אני סתם עם איזו בחורה כבר חצי שנה רק כי חלפו להם 180 יום ולא ראינו סיבה להפרד ,והיה נח לשנינו והיא בכלל לא אהבת חיי. ואז כמו איזה סטוצית ששואלת אותי 'מה איתנו' זאתי שאני גר איתה תשאל אותי את אותה השאלה ,רק שהפעם הכוונה הרבה יותר מפחידה.
אולי אני חי בחלום ,אולי ככה העולם עובד.
אולי מעל לגיל מסויים אי אפשר להתאהב.