לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

החכמה היא לא לחשוב על זה


ההנחה היא שברגע שתתגלה התשובה לכל התהיות המדעיות והפילוסופיות, מנין באנו ולאן אנו הולכים...אתם- תרצו לשמוע אותה. עד היום אלפרד נובל משלם כסף על רגשות האשם שלו. ומה אם התשובה נוראית ומפחידה מכדי לדעתה? אחרי שיודעים, החכמה היא...דווקא לא לחשוב על זה.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2004    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2004

העולם שייך לצעירים


מעל לגיל מסויים ככל שהמח צמיג ומסועף יותר ,ככל שעברנו יותר חוויות והתסגלויות למצבים שהיו פעם חדשים ,כך נותרו פחות חוויות שלא נחוו בעבר.
דברים לא מרגשים כמו פעם.
חבר טוב לשעבר ,אחד שניגן בתזמורת שנים רבות וחלם ונשם מוזיקה,אמר לי לא מזמן שמוסיקה כבר לא מרגשת אותו יותר ,שהוא כבר לא מאזין ,לא מנגן ובכלל לא ממש שם לב לקיומה.
כאילו הוא כבר חווה את רוב התבניות המוזיקליות הקיימות וכך איבד את הריגוש שבדבר.
פעם ,בגיל 16 כל מועדון שהלכתי אליו היה ענק ועצום ומרגש ,המוזיקה הקפיצה לי את הנשמה ,הבנות היממו אותי בריח שלהן,והחבר'ה היו הכי סבבה שבעולם.
אח"כ גיליתי שאלכוהול עושה לי שמח בעיקר בכבד,שטרנסים זה הרבה יותר מוזיקה למתמטיקה,ושבנות מריחות יותר טוב ערומות.
ואח"כ גיליתי שיש פטרוזילייה במשקל שעושה אותי שמח ,שעושה את העולם מצחיק ואת המוזיקה אביאנטית ועמוקה יותר.
פעם הייתיי נהנה עד השמיים בזכות החוויה עצמה ,נטו. וממש כמו שזקנים לא יראו רוקדים באותה ההתלהבות או תדירות של צעירים ,כך המתבגרים ממשיכים לצרוך שינויים בשביל העצמה הדרגתית של החוויה.
ואולי פעם בכלל אגיע לשיא.
אחרי סאדו-מאזו באורגיות רבות משתתפות עם פטריות הזייה באוהל חמצן שמשקיף על כדור הארץ בחוסר משקל,-איך אוכל להתפעל מהוד הדרה של שקיעה סתמית?
לזכור איך שפעם ,כשהיינו ממש קטנים להמתין כחצי שעה לתוכנית החביבה עלייכם בTV נראה כנצח שאין שני לו ?
איך פעם כשהייתם בחטיבת ביניים חודש היה המון זמן והכיל המון חוויות ,שינויים ולקחים אישיים(וגם גבהתם בלפחות סנטימטר)?
והנה עכשיו חולפת לה שנה שלמה בצבא ,12 חודשים שלמים ,בוכטה של שבועות,ולמרות שאני מסוגל להזכר במה שעבר ,נראה כאילו שלא חל בי שום שינוי (אני רוצה לגבוה),לא חוויתי שום דבר משנה אופי(אני צריך לזיין יותר) ובעצם העולם הוא כשהיה רק שהפעם אני מבוגר בשנה. סתמי לגמרי.
ואז אני נזכר בסבתות שצופות על העולם מרום גילן ללא שינויים או עם יחוס חשיבות פחות אליהם,ואיך שמשפטים כמו :"אני זוכרת שרק נולדת",באמת נראים לה כאילו היו אתמול. כל תחושת הזמן מתעוותת,וזה חמור מאוד.
חלק מהדברים הכי מרגשים בחיי ,מבחינה אוביקטיבית,קרו לי בגיל 21 .

אבל אני זוכר שגם בעת ההתרחשות נדהמתי מחוסר עוצמנת הפנמת הרגשות או ההתרגשות,שהייתה אמורה להיות אצלי.
פעם היינו באמת.
אבל עדיין צינת האביב,וריח הגשם הרטוב על השלכת עושה אותי רגשן ומתאהב.
אבל פעם הייתי ככה כל השנה.

נכתב על ידי , 13/1/2004 11:54  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מרווה הפיגמנטים ב-13/1/2004 22:24



Avatarכינוי: 

בן: 43

MSN: 




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למרווה הפיגמנטים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מרווה הפיגמנטים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)