 פלירטוטים ושיגולים (הכל בשביל האהבה)
איך רקדתי עם אפרת גוש
היא אפילו יותר חמודה, נשית, רגישה ונפלאה בהופעה חייה, ומקרוב אפילו עוד יותר.
ישבתי לה מתחת למיקרופון, מטר מהרגלים המנוילנות שלה וראיתי הכל. איך שהיא שרה את "טוב לבד" עם דמעות בעיניים מתאפקת מלבכות. איך שהרגישה צורך להוסיף בסוף "לפעמים טוב קצת יותר ביחד...". איך שהיא מילמלה ספק לעצמה "בן זונה מניאק" בסוף "דיאטה"(7 שנים..). איך שהשיער המצחיק שלה יצר גרוּפיות עם תספורת דומה. איך שהיא מתלבשת כמו אישה בשנות ה40 -נעליים אדומות של פרסומת לתנורי אפייה ביתיים, אודם קלאסי ובוז'ימוייה זכוכיתי גדול על האבצע. חמודה.
כזו ילדה תל אביבית אמנותית רגישה עד דמעות שאיכשהו בשירה היא נוסקת, עד שאפילו באנגלית היא שרה מקסים.
כולה אנטי-סטארית. חסרת בטחון, צעירה קטנה וחמודה(בת 23 השבוע), עולה לבמה בחשש, ספק מספרת את שתשיר ספק שואלת, מחפשת אישור. כל כך נשית. כל כך רגשית. פשוט עושה חשק לחבק אותה.
הלהקה הייתה מצויינת, רוב השירים היו ביצוע בלוז-ג'אז מטורף עם אילתורים בעלי קשר קלוש ללחן המוכר, אבל מאוד נהניתי.
מזמן לא ראיתי בחורה חמודה שכזו בנוף היחסית הומוגני/טכניוני שלי, עשתה לי פלאשבקים מהתיכון כשמיכל החמודה הייתה שרה לי עם הגיטרה , ומשחקת בהצגות בי"ס, או הג'ינג'ית המשוגעת שכבר בגיל 16 הייה סולנית של להקת רוק. מעין אופי יחודי שכזה -אומנויות הבמה.
איכשהו גוש מצליחה לרגש אותי כל פעם מחדש. השירים שלה כל כך נוגים, עד דמעות לעיתים. אף אחת בארץ לא מתקרבת אלייה.
כל ההופעה ניסית למשוך את עינייה, חושב שהיא לא רואה, עד שלבסוף בהדרן ירדה לקהל, ורקדה איתי בעוד היא שרה את "מועדון ריקודים" ..בסוף נפרדנו כי היה עוד קהל וכזה..:)
חבל שהיא נעלמה לי מאחורי הקלעים. רציתי לבואו ולומר לה שהיא מדהימה, שיש לה קול אלוקי ושבאופן כללי היא שולתת!
שילוב מופלא בין ביישנות ורגישות לתיאטרליות דרמטית. מרענן.
ואפרת, אם לא שמעת אותי לוחש כשהתכופפת לשתות ליד הרמקול אז בצעקות:
"אפרת, את לא לבד! אני אוהב אותך!! "
חבל שהם לא מוכרים שם דיסקים.
שיו, אני כזה גרופית..
אני חושב שאני בוגר, וטכניון
פלירטוטים עם בנות שמעולם לא שקלתי כאוביקט מיני, נהיו תכופים בחודשיים האחרונים.
כל מיני בנות 30 +, כל אחת מהן מקרה נפרד, אקראי ולא קשור. וכל אחת מהן ניגשה אלי.
אולי זה כי אני בוגר מדי? מסתובב עם קהל מבוגר מדי?
אולי כי נכוויתי מהאוטומתיות חסרת התוכן או היצירתיות של הבלונדה הילדותית.
הן הרבה יותר בשלות, הרבה יותר מיושבות, הרבה יותר רגועות במיידי, הרבה יותר זורמות. הן גם הרבה יותר מתוסבכות ומוגדרות.
או שאולי אני סתם לא רוצה אותן מספיק.
הקנדית בת ה30+ שוכבת אצלי במיטה.
מנגנת בחלילית שלי, מפיקה ממנה צלילים שלא ידעתי שאפשר להוציא מהכלי הפשוט הזה.
מביטה לי בעינים. כל כך זרה, כזה פער תרבותי. נימוס יתר. דיבור על דיבורים, אנדרסטייטמנטים נצחים סביב המטפורות שסביב לנושא. כל כך חזקה ובוגרת, ועדיין נשית. מחפשת לתוך מי להכנע, להטמע. מאוד אינטליגנטית והשגית, מחושבת. אנו מתקשרים כל כך טוב. היא בשוק ממני (כמו כולם), לא יודע אם זה EQ יוצא דופן, הגיל או הנימוס יתר תוצרת חו"ל שלה. מרענן.
רוצה שאגע בה. רוצה שאתאמץ בשביל לגעת יותר.
החלטתי שאני לא נמשך אלייה מספיק. כנראה קטע של גיל.
האם זה סוג של פנטזיה של נשים מבבוגרות יותר לצאת עם צעירים מבטיחים? לזיין אותם?
להתגאות מול עצמן או החברות שהן מצליחות להשיגם?
לפי כחודש חומה חמודה וצעירת מראה מתחילה איתי(בבוטות), חברה שלה יושבת ליד. דיברנו על פילוסופיה, על אהבה, על רגשות, על שליטה עצמית, על ילדים. אגב, היא אומרת, אני בת 33. (נראית בת 23 בכיף)
אז החלטתי שיש לי גבולות ולא לקחתי מספר(שחברה שלה פיזרה לכל עבר), ושבועיים אח"כ מצאתי עצמי מפלרטט עם בת 35 יפה ומלאת רוחניות נפלאה ונדירה. (וגם עבר כחרדית ו5 ילדים).
עוד שבוע אח"כ אני מוצא את 33 בסלסה איתי . עוד שבוע אח"כ אני מוצא אותה בסדנאת מדיטציה איתי.
מהדברים שהיא אמרה לי שם היה אפשר לפרנס אגו של 3 גברים.
אבל אני כבר למדתי לא להכניס ראש בריא למיטה חולה. עכשיו הפרופסור שלי יוצא עם החברה שלה.
ואני עוד מתפלא,הא? למה לאלף אלפי עזעאלים לעזעזל אני מסתובב במועדונים עם המרצים שלי??
אולי כי אני לא הולך להרצאות.
Maybe I'm too mature for my own damn good.
כולם יוצאים כל הזמן לפאבים, המקום הכי לא אופטימלי לפיקאפ.
אלא אם זה פיקאפ תל אביב עם אופי ,נשמה ודמוגרפיה מתאימה, פאבים בחיפה הם נוראיים. פשוט מקום גרוע להכיר בנות.. בפאבים רגילים בקושי אפשר לתקשר עם חברים שלך מעל כל השאון המוגזם, קשה להכיר בנות חדשות כשכולן יושבות מסובות עם הגב כלפי חוץ , ועם המלצריות נמאס לי לפרטט.
דווקא בפאבים שמרוב עשן לא רואים את הקירות, אלו עם התור של ה40 דקות בכניסה יש את הפיאקאפ הכי טוב- ובשבילו לא צריך להכנס, הוא פשוט בתור עצמו. אמנם קר ובחוץ, אבל לפחות יש גורם מאחד, המון זמן ורצון משותף להכרות. פעם הבאה נעשה סיבוב ישירות לתורים.
שעה ישבנו לנו בשולחן בצד, אכלנו, שתינו. המלצרית הייתה זוועתית, הכל היה יקר מדי, וההזמנה הייתה קטנה.
בדרך החוצה עצרה אותי בחורה והציגה אותי בפני החברה שלה שבדיוק נפרדה מהחבר שלה. הבחורה הביאה לי את הטלפון של החברה, שהייתה עסוקה בלהצטחקק ולהראות יפה.
מעניין אם גם האקסית שלי הריצה כאלו קטעים עם החברות שלה כשנפרדנו. אחרי הכל מה גרם לה להתקשר אלי לדירה ולהעיר אותי ב1 בלילה רק כדי לצעוק עלי שאני אפסיק להתקשר אלייה, ולנתק. (היא הרי גדלה על מונולוגי צעקות-ניתוק טלפוניים)
נשים.
אז מה המקום האידיאלי להכיר בנות?
מלבד לימודים משותפים, או אולי חופשות באיי יוון רווי ההורמונים אני לא מכיר שום מקום מפגש חברתי יותר אידיאלי להכרות מה...סלסה.
עלק מועדון, אנשים לבושים עלק נחמד, יש מוזיקה, יש קצת שתייה, יש תרוץ מושלם להדברות והכרות ראשונית בעת החלפת זוגות, והכי חשוב מגע פיזי מיידי סקסי וארוך עם כל בת זוג. וגם קל לדבר אם רוצים.
אני פתוח לרעיונות ,אבל כבר שנתיים שאני לא מוצא מקום טוב יותר.
עדיין מהדהדת לי בראש האימרה האל מותית של צחי גיגי הקצין האקס טכניוני שלי בצבא שהיה גם מדריך סלסה - "מרווה, סלסה זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. באמת. לך ללמוד לרקוד".
המראה האידיאלי
יש נשים יפות ,
ויש בחורות סקסיות,
השילוב בין השתיים מייצר בחורות
שבד"כ נקראות "כוסיות".
הרבה יותר נדיר למצוא בנות חמודות,
ואלו בד"כ טובות בביסיטר, והופכות לידידות
אבל מה שבאמת מהמם ובלי מס שפתיים
זה בחורות שמשלבות יפה וחמודה,
ומפילות אותי אחת אפיים
במראה האידיאלי נתקלים אחת לחודשיים
ועוד בבלונד? אני נופל מהרגליים...
| 
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
