לאחרונה אני שואלת את עצמי יותר ויותר אם אני שלמה עם עצמי, כשההתייחסות היא למראה החיצוני שלי.
הגעתי למסקנה שקשה לי להגיד אם אני מרוצה, אבל ככל שאני חושבת על זה יותר מתחוור לי ש"מרוצה" לא דומה בכלל ל"שלמה". אדם יכול להיות שלם עם הגוף שלו, אף על פי שהוא לא מרוצה במאה אחוז ממה שהוא רואה בראי.
הרי אין אדם שחושב שהגוף שלו מושלם.
(לפחות אין בחורה כזאת, נכון רימון? דיברנו על זה מזמן אם אני לא טועה.)
השאלה היא אם אני יכולה להגיד בכנות שטוב לי עם איך שאני נראית.
אבל למען האמת לא זה העניין. הכל פה זה ביטחון עצמי.
יש לָך ביטחון עצמי?
מזל טוב, את כוסית.
קחו לדוגמה את הערסיות מהבצפר הקודם: בחורות מגעילות שיותר מכל דומות לגורילה (אף על פי שהן משתייכות למשפחת הבהמות במקור).
לדעתי הן קבוצת היצורים האחרונה שניתן יהיה לומר עליה שהפריטים בה נראים טוב, אבל יש לכל גורילה-בהמית כזאתי ביטחון עצמי בכמויות שלא עולות על דעתו של שום יצור אנושי. (עוד הוכחה לכך שהן מין זן לא-נכחד לצערנו של בעלי חיים.)
הבעיה מתעוררת כאשר הביטחון העצמי שלהן גורם להן להזיות: הן בטוחות שהן הדבר היפה ביותר שנוצר אי פעם, שהשנינות היא מתנה שניתנה להן ע"י אלוהים באופן אישי ושיש להן אישיות כובשת. וכמובן, הן איכשהו תמיד גם יהיו חכמות ומוצלחות יותר ממך.
לרוב הן לא מצליחות להטעות בני אדם, אלא אם כן הן פוגשות ביצור מטומטם וכנוע ואז משכנעות אותו באמצעות כושר שכנוע מדהים שהוא נחות מהן.
זה נשמע לא משהו, אבל ככה עובד ביטחון עצמי. שיכנעת את עצמך שאת כוסית/חכמה/מוכשרת/כל התשובות נכונות?
כנראה שגם אחרים יראו אותך ככה.
אבל מה קורה אם אני יודעת שאני לא מכוערת, לא שמנה, לא טיפשה, ושיש לי מעט כשרון בדבר מה אקראי?
אז אחרים אומרים עליי "ובכן, היא לא מכוערת, לא שמנה, לא טיפשה" וכן הלאה?
אני לא רוצה שיגידו עליי שאני רק לא מכוערת ורק לא שמנה ורק לא טיפשה.
אני רוצה שיגידו עליי שאני יפה, ורזה, וחכמה.
מעולם לא סבלתי ממחסור בביטחון עצמי, וגם כעת אני לא מרגישה שחסר לי. מצד שני, אני לא רוצה להגיע למצב בו אני הופכת להיות בחורה שכל המעלות שלה, כל מה שאנשים רואים- זה בעצם ביטחון עצמי ותו לא.
האם אי אפשר כבר להיות מוצלחת, חכמה, יפהפיה, רזה, מיוחדת, כשרונית-
בלי למכור את נשמתך לשטן תמורת מיכלית של ביטחון עצמי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
