בחצי שנה האחרונה אני קמה מוקדם מוקדם בבוקר והולכת לעבוד לפני הלימודים.
וזו הדרך שלי להתמרמר:
הרגע הזה כשאת קמה כל כך מוקדם ש...
שהשעון המעורר מתחיל לצלצל והוא נכנס לך לחלום ובחלום את עושה נודניק.
שאת מתיישבת על המושב של האסלה והוא כל כך קר שאת קמה לבדוק שהמושב באמת למטה.
שאת שוטפת פנים שוב כי לא היית 100% ערה כששטפת פנים בפעם הראשונה ואת לא זוכרת שעשית את זה.
שכשאת קמה באיחור את מתלהבת שיש אור בחוץ.
שכששואלים אותך מה את רוצה ליומולדת את אומרת ״יקיצה טבעית״.
שאת כבר צריכה לצאת אז באה לכבות את המזגן מהמחשב.
שהבית קפה מתחת לבית, זה שתמיד היה מפוץ כבר כשהיית הולכת לשעה ראשונה בסמסטר הקודם ותוהה ״מעניין מתי הוא ניפתח אם הוא כבר מפוצץ״, אז הוא סגור.
שאת לא צריכה לעמוד במעבר חציה של הכביש הכי עמוס בעיר כי אין מכוניות בשעות כאלה.
שאת יכולה להרשות לעצמך לשיר ברחוב את הפזמון של השיר שאת שומעת כי אף אחד לא שומע אותך.
שאת מבלבלת בין המערכת שעות שלך לזו של שנה שעברה.
שאת שמה לב שהגרביים שלך לא זהות רק כשאת חוזרת הביתה ומורידה אותן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
