הכל התחיל כנראה מינקותי.
הזכרונות שלי מערבי שישי במקום מגורי הקודם אינם זכורים לי במיוחד, למרות שגרנו שם עד הגיעותי לכתה ד'.
הזכרונות שעדיין חקוקים במוחי הם הזכרונות על ערבי שישי עם הדלקת נרות שבת, וארוחה ביחד של המשפחה.
משפחתי ואני חילונים לחלוטין, ואפשר אולי להגיד שאין הרבה קשר ביננו לבין שמירת מצוות ועוד ועוד דברים בסגנון.
היינו אוכלים ארבעתנו ביום שישי בשולחן ב"פינת האוכל". הדלקת הנרות נזנחה לאחר כמה זמן, ואין לה זכר כיום.
המשפחה הייתה יושבת יחדיו, אוכלת, ומדברת על כל ענייני היום היום האפשריים.
דיבורים, צחוקים, אכילה, ולאחר מכן פרישה לטלוויזיה כמובן.
כאן הטלוויזיה נכנסת לתמונה. לאחר כמה שנים, עברו הארוחות באורח פלא אל הסלון, שבו כמובן ממוקמת הטלוויזיה.
ארוחות השישי עברו לצפייה באולפן שישי, ומיד לאחר מכן בתוכנית הבידור ששודרה לאחר מכן כפוף לתקופה, בין אם זה ארץ נהדרת, רק בישראל, ועוד תוכניות רבות שאינני זוכר כעת.
כמובן שכמות הדיבורים ירדה בהתאם, והמחשבה הוקדשה למסך המרצד. דיבורים היו פה ושם, על המתרחש בטלוויזיה, ושיחות אחרות בעיקר בפרסומות.
ובכן, אוכל לקשר את הפוסט השני בבלוג לפוסט זה.
רוב ימי שישי בחיי עברו בביתי יחד עם משפחתי. אינני הרביתי לצאת לבלות בימי שישי, אולי מפני שאני גר במושב, ואולי בגלל שלא היה כל כך עם מי.
בתקופה האחרונה יציאותיי התרבו עם ידידה טובה שלי ויצאנו לפעמים בימי שישי לסרטים, וכבר תקופה ארוכה שחבר טוב בא לשכון אצלי מעט לפעמים, אך אוכל להגיד בבטחה שרוב ימי שישי עברו עליי בבית.
אוכל להגיד שאינני מצטער על כך. הבילוי עם המשפחה חשוב גם כן בנוסף לבילוי עם החברים. למרות שבפעילות כלולה הטלוויזיה, אפילו למרות זאת ישיבה מול תוכנית בידור עם המשפחה מחזקת את הקשר בדרך כלשהי.
כפי שאמרתי, אף על פי שאין לי קשר רב לחוקי היהדות, נראה לי מהצד שארוחות השישי בקרב ציבור החרדים היא טקס מיוחד. ההכנות ליל שישי, והארוחה המפוארת עם טקס הדלקת הנרות, גורם כנראה למשהו בפנים, ואולי אף לחיבור עם המשפחה בין היתר.
אסכם בכך שאומר שארוחות השישי הן חלק בלתי נפרד בחיי, וחשובות לי מאוד. כמובן שמפעם לפעם נחמד גם לצאת קצת עם חברים לבילויים, אך לא על חשבון המשפחה בקביעות.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
