העולם האמיתי

במבט לאחור, נראה שתמיד אהבתי חופש.

תמיד העדפתי להישאר בבית ולא לעשות כלום מאשר ללכת לבית הספר ללמוד. אז לא רואים כמעט את החברים, אך זה לא הפריע לי.

ניתן להגדיר אותי כעצלן בכל הקשור ללימודים. אני מהר מאוד משתעמם מללמוד למבחן בין אם הוא חשוב לבין אם לאו.

תמיד מצאתי את עצמי לבסוף על המחשב, באינטרנט, מסנג'ר, משחקים וכל שאר גנבי הריכוז.

וכך אני מוצא את עצמי כיום, משתוקק כבר לעבור את השנים הללו של בית הספר והצבא, חושק לחיות כבר את החיים האמיתיים, החיים שאחרי. אני יודע שהחיים הללו לא קלים במיוחד, קשים בהרבה מעכשיו, אך אני מוכן להתמודד איתם.

נמאס לי להיות תלוי בהורים. אני מעריך אותם כל רגע ורגע על הכסף, הזמן, וכל השאר שהם מוציאים עליי. אולי משום כך אני כבר רוצה לפרנס את עצמי, לדאוג לעצמי, להסיר מהם את המעמסה הזאת.

אני לא רוצה להיות תלוי באחרים.

ובכן, השילוב בין עצלנות הלימודים והמחשבות על חיים עצמאיים ולא תלותיים משתלבות ויוצרות מחשבות נמרצות וחזקות לחיים שאחרי.

אך בכל פעם שאני כמהה לכך, אני נזכר בשנה וחצי שעוד לפני, וזאת רק עד הצבא. אני נזכר בימי הלימודים הרבים, במבחנים הרבים, במתכונות, בבגרויות.

וכך שוב ושוב אני נכנס למעגל הכמיהה הזה.

ערב טוב.