עדייף לאהוב מהסיבות הלא נכונות מאשר לשנוא מהסיבות הנכונות

כאילו אם יש לי אובססיה מטורפת למשהו זה אמור להיות משהו מטורף. לא משהו רגיל. כמוני.

ביום חמישי, אחרי שרבתי עם אמא והיא יצאה מהבית פשוט לקחתי (שוב) את המחט וחוררתי בפעם השניה את הפופיק.

בעצמי. בשיא הכאב.

זה הרגיע אותי, נתן לי תחושה של בטחון לכמה זמן עד שהתחיל לכאוב לי רק מהיות העגיל שם.

לקחתי את עצמי בידיים.

והחלטתי שאני לא אעשה את זה שוב(כן בטח)

עוד חודש בטח אני אגלה על עצמי עוד עגיל, חדש, במקום שונה במיוחד.

אני אובססיבית להכאיב לעצמי שאני עצבנית.

זה מרגיע. יותר טוב מכל דבר אחר בעולם

מרגיע אותך לכמה שניות ואז העצבים נעלמים.

הלוואי ולא יכולתי לעשות שטויות כאלה.

לא לגרום לגוף שלי נזק.

   

הלוואי וכל יום הייתי מאושרת כמו באותו היום! (מימין..פולינה קרין דינה אני ורחל!)

♥