כמה אני יכולה להמשיך להעמיד פנים שהכול בסדר. להגיד לכולם שאני בסדר.
שבוע אני סוחבת על עצמי את זה.
מקווה שאף אחד לא ידע ולא ירגיש את זה.
רק הבעיה שאנשים כן מרגישים ויודעים מתי רע לי. יודעים מתי אני לא מדברת כמו תמיד.
בחמישי שפולינה התקשרה היא שאלה אם הכול בסדר. עד אז אגרתי את הכול ולא דיברתי עם אפחד באמת.
רק סיפרתי מסביב. רק אמרתי מסביב מה קרה.
היא שאלה אם הכול בסדר שוב.
ופשוט לא החזקתי את עצמי. אמרתי הכול והדמעות חנקו אותי.
פרקתי את כל מה שהיה לי להגיד.
את כל מה שהרגשתי שהצטבר באותו שבוע. הכול כולל הכול.
דיברתי כאילו היא היתה לידי. למרות שהיא היתה שם בבית שלה.
אמרתי לה כמה שאני לא יכולה להשתחרר מזה. שאני כל היום חושבת על זה.
כל היום אני מנסה להתשחרר.
והיא הבינה אותי. כי גם לה זה היה ככה.
גם היא האשימה את עצמה בהרבה דברים שהיא לא היתה אשמה-בשביל שהיא תהיה איתו לא בסדר.
המשכתי לבכות ולהגיד לה כמה שכואב לי.
ועד כמה שכאב לי.
והיא הבינה.
אחרי זה בערב יצאנו לעיר.
ישבנו בפאב בהתחלה ואז התחשק לי סושי צמחוני-כי זה מיוחד.
ישבנו אכלנו. פעם ראשונה שאכלתי סושי צמחוני אחרי 6 שבועות שאני צמחונית.
בסבבה אח"כ שתינו בקטנה. היה כיף. משחרר.
אתמול בקושי חשבתי עליו.
היום..רק בשעתיים האחרונות.
מרגיש מוזר. מעניין מה יהיה לו להגיד בנושא- אם בכלל.
הפלאפון שוב מנותק בגלל אמא. ששוב אין לה חיים ולהראות לי את זה שהיא שולטת בדברים נורא חשוב לה.
יופי באמת.
שבוע טוב..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
.RiTa