"שלום, מדברת הנכדה שלך ריטה."
שתיקה.
"ריטה, אני כל כך שמח שהתקשרת."
"אוקי"
"הרבה זמן אני חושב עליך, אני רואה אלבומים שלך שהיית ילדה קטנה..את יודעת שיש לי תמונות שלך?"
"כן, הייתי בת שנתיים"
הוא מרוגש מהשיחה ואני לא מגיבה יותר מידי.
מרגישה כאילו זאת שיחה עם אדם זר שאני צריכה ממנו את הטלפון של אבא שלי.
לפני שבוע אמא הודיעה לי שאני אטוס לגרמניה בחנוכה.
הכול טוב ושמח..רק דבר אחד חסר.
צריך לחדש תדרכון.
ומשרד הפנים המזדיין הזה, חושב שזה טוב שצריך אישור של שני הצדדים בשביל שהקטין יסע לחו"ל. חוק מפגר.!
אז טוב.
צריך לדבר ולהיפגש עם אדם זר שיש לי את דמו בדמי. ולהגיד לו שלום.
ו..שיחתום לי על אישור וזהו?
בשביל זה אני צריכה להתקשר לסבא שלי, שאני בכלל לא מכירה.
לבקש ממנו את אבא שלי.
ולהיפגש עם שניהם.?
עם אנשים שאני לא יודעת אפילו איך הם נראים?
עם אנשים שאמא עפה מהם שהיתי בת שנתיים?
שאלתי את אחי אם באמת קרה הסיוט שאני זוכרת טוב טוב בראש.
ששני שוטרים לקחו אותי ואותו, שהינו קטנים מאמא שלי. והכריחו אותנו להיפגש עם סבא סבתא ואבא?
שהם לקחו אותו ושמו אותו מול הדלת שלהם ודפקו ועזבו אותנו שם.
אם זה באמת קרה שאלתי.
וזה כן. זה לא סתם סיוט, זה אמיתי.
שאלתי את אמא. היא אמרה שהינו חייבים להיפגש עם הצד של אבא אז זה מה שקרה.
אחלה זיכרון יש לי מהצד של אבא , אה?
אז אני צריכה אחרי 15 שנה שאני לא יודעת אפילו איך אבא נראה(פאק אני אומרת אבא ולא אלכס.)
שיש לי רק איזה חמש תמונות במגירה מתחת לטלווזיה, עם התמונות של החתונה של אמא ואבא.
זה התמונה היחידה שיש לי בראש שאני מדמיינת שיש לי אבא.
אז עכשיו אמא גם רוצה שאנחנו נהיה בקשר.
אז אמא אומרת שזה לא נכון שאני לא מכירה את אבא שלי ואני צריכה להכיר אותו.
יופי.
ממש יופי.
חמש עשרה שנה לא התקשרתם פעם אחת. ועכשיו שאני מתקשרת אתם רוצים לחדש קשר?
לא נוח לי עם זה.
לא נוח לי עם המחשבה שאתה אבא שלי. זבל של בן אדם.
טוב לי ככה. עם הריבים של אמא.
אני לא רוצה לברוח למציאות אחרת ולמצוא אצלך כתף נעימה לבכות עליה שאני אריב עם אמא.
כי אתה לא היית שם כל השנים האלה!!
אתה פאקינג נעלמת!!!!
מה אני צריכה אותך עכשיו!?! כל החיים שחיינו לבד.
בלי פאקינג משפחה בארץ?
בלי אבא?!
בלי סבא וסבתא בארץ?
בלי דודים?
בני דודים?
סליחה שכ"כ עכשיו לא בא לי להיפגש. אבל אני חייבת בשביל לטוס לחו"ל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
.RiTa