עדייף לאהוב מהסיבות הלא נכונות מאשר לשנוא מהסיבות הנכונות

אני מרגישה כ"כ חסרת יכולת, חסר כל אמצעי שיכול היות.

עצובה בכל הלב, כל הלב נהרס.

אני רוצה לצאת לצעוק החוצה, אבל אי אפשר. רע לי.

אני לא מבינה מה עובר עלי. אני לא רוצה להבין.

הכול מתמוטט לי בין האצבעות.

באמת שרציתי שיהיה לי טוב, שאני אחייך כל הזמן.

וזה קרה, למשך תקופה מסווימת אפשר לומר תקופה קצרה.

ומאז אני נשברת.

עוד ועוד, לא מצליחה להתאושש.

אני כ"כ עסוקה בלאהוב אותו, מאשר לאהוב את עצמי.

לאוהב את מי שהייתי במקום לאהוב את עצמי עכשיו.

כל תמונות פרופיל בפייסבוק היא ישנה, מזכירה לי כמה תמימה וחמודה הייתי.

לא הייתי עושה שטויות, לא הייתי זורעת מלח על פצעים פתוחים של אנשים.

לא רציתי אותו.

רציתי אנשים תמימים, עם חיוך תמים וטוב.

לא מעשנים בקושי שותים וכאלה..שיודעים פשוט לצחוק בחיים.

אני מאבדת את עצמי, מאבדת את מי שהייתי.

אני רוצה לנסוע רחוק, כמה שיותר רחוק

נמאס לי מהתקופה הזאת

כ"כ רע לי שאני כבר לא יכולה לשפר כלום

אני רק רוצה חברות קרובות, שיבינו אותי

אבל כולן עסוקות

אין לאף אחד זמן בשבילי.

אני לא רוצה לאוהב ככה.

אני לא אוהבת אף אחת מהן.כולן עכשיו מזויפות

אני אוהבת אותן שהן נותנות לי תשומת לב.

שאני מחפשת את זה

את היד החמה, שתוביל אותי בדרך הנכונה

ושאני לא מחפשת, אין אותה.

אני נשארת לבד

בוכה

כמו מפגרת, בוכה.

לא מפסיקה להפסיק לחשוב עליו

על כל הטיפשות שנכנעתי לו.

אני פשוט רוצה לחזור למגע של הידיים שלווווווווו

אני לא יודעת מה כבר אני צריכה לעשות

מה אני צריכה לעשות בשביל לזכות בו. אני רוצה אותו באמת. אני לא יכולה לחשוב על יום שלם שאני לא חושבת עליו.

כל יום הוא חלק ממנו.

חלק מהחשיבות של היום, זה הוא.

השירים, מוקדשים לו.

המילים של השיר, הם חלק ממני שמתארים אותו.

המגע שלו

פאקינג משגע אותי.

אני לא יכולה כבר.

נשבעת.

גם כן סתיו.

אני לא יכולה כבר.

נמאס לי

הגעתי למטה

מספיק למטה בשביל להתחיל לאסוף כוחות לעלות למעלה