עדייף לאהוב מהסיבות הלא נכונות מאשר לשנוא מהסיבות הנכונות

שיצאתי אם מישהו לפני שנתיים, והוא היה בגיל שלי עכשיו

הוא אמר לי "ואו, יש לך משהו תמים בפנים, במבט"

הוא הסביר את עצמו ישר ואמר " אם את תסתכלי על הבנות אצלנו בשכבה, רואים כבר על כל אחת מה היא עשתה ומה היא לא עשתה"

הסתכלתי בצורה מוזרה אליו והוא המשיך

"את עדיין לא עשית יותר מידי, את עדיין תמימה במעשים שלך."

המשכתי להקשיב למה שהוא אומר

"יש לך נקודת מבט שונה מהשאר, מהגדולות ממך"

סופסוף לפני לא ממזמן, הבנתי את כל מה שהוא ניסה באמת להסביר לי.

מה שהוא רצה שאני אבין.או שלא.

סופסוף אני רואה על הבנות שבשכבה שלי את המבט שלהן

אני רואה מה הן רוצות ומה הן מחפשות..למרות שאני לומדת איתן שלוש שנים

אני רואה הכול.

הבעיה היחידה שאני רואה בכמה מבטים את זה גם בכיתות שמתחתי, משהו שצריך להיות מעט הפך להרבה.

הרבה בנות הופכות להיות יותר קלות להשגה, יותר קלות במחשבה.

אין שיקולי דעת כבר, זה עבר.

לא שאני אתמם עכשיו ואגיד, שאני תמימה. כי זה לא.

אם הייתי, הייתי ניצלת מכמה דברים שהייתי שמחה למחוק אותם, לפחות עכשיו.

לא הייתי עושה את כל הדברים שעשיתי,ואת כל השטויות. אוי כמה שטויות שרק אני אמשיך לדעת.

כל המבט התמים שהיה לי נהרס.

כל פעם שאני מסתכלת על עצמי במראה, אני רואה מישהי אחרת.

זאת לא אותה ריטה שאני מכירה

שהכרתי. פאקינג אני לא מכירה את עצמי.

כן מצב אחד אני מתחילה לפתח את כל מה שחשקתי בו בעבר.

אבל מצב שני, אני מפתחת משהו, שכן רציתי אבל לא עכשיו. לכל דבר הזמן שלו, לא?

אני עושה שטויות על גבי שטויות.

אני ממשיכה לרשום ולחשוב על כל מה שעשיתי, ויודעת שאני לא יכולה כבר לחזור אחורה

אין דרך חזרה.

הלוואי שהוא היה אותו בן אדם-אותו אחד שהזמין אותי לפני שנתיים.

והיה מחזיר אותי. והיה מחפש את אותה תמימה בכל הסיפור הזה

כמה שזה נחוץ לי עכשיו. רק אלוהים יודע כמה זה נחוץ לי.

המשך היחסים שלי ושל אמא לא הולך לשום מקום מיוחד

יש עליות -אבל ממש עליות.

ויש ירידות-יחסית חלקות ולא כואבות.

אתמול דיברנו ולא דיברנו והיום כבר דיברנו. הכול זורם בגלים כזה

הכול תלוי בחבר שיש או אין לה. כל המצברוח שלה.

כל התמימות שלי נהרסה לא רק בגללי אמא.

אבל בקטנה, נסבול את זה.

נזרים את החיים למרות מה שאני לא אוהבת.

אני לא יכולה לתאר כבר במילים כמה שאתה חשוב לי אח יקר.

כמה שבלעדיך לא היתי יכולה להמשיך פה בבית ובחיים עצמם.

כמה שהשיחות שהיו לנו-הארוכות התקצרו.

אבל זה לא משנה את העובדה שאני אוהבת אותך.

שהמ"פ שלך או מישהו בסגנון שאל מי אני..אמרתי אחותו.

הוא אמר" אה..את אחותו המפורסמת.." וחייך והלך.

כמה אתה יכול לדבר עלי בעקיפין ולא לדבר איתי..זה מדהים.

אני אוהבת אותך(: טיפה(:

(התמונה היא לאחר מסע כומתה..שהוא כולו מזיע ומסריח והיה מגעיל לגמרי לחבק אותו. חיבוק של זיעה.איכסה)

שיהיה שבוע נהדר ומקסים!!

Rita

אני לא מבקשת ממך הרבה. רק שקט.

תפסיקי לצעוק שאת עצבנית, תשלטי על העצבים שלך.

למה אי אפשר בלי לצעוק, בלי להחזיק את העצבים בתוכך.

לרשום מה עובר עליך, לנתח את המצב במקום להוציא הכול עלי.

יום אחרי יום.

את יכולה משום מקום בעולם לבוא ולצעוק

לצעוק כאילו אין מחר, להגיד שאני לא עוזרת. להגיד הכול בשביל להוציא אותך צודקת.

נמאס לי מהשטויות שלך.

את לא מסתדרת עם זה שעכשיו את בלי החבר שלך? בעיה שלך.

תתמודדי. תחפשי מישהו חדש.

הוא ממשיך להתקשר-זאת לא אשמתי. לא אשמתי שאת בודדה עכשיו

שאין על מי להיות תלויה.

אמא באמת, כמה אפשר כבר לצעוק העשר דקות.?

אתמול שהיית מודאגת..את יכלת לעשות הכול בצורה שונה.

לא לצעוק להתעצבן להגיד לי שאני אשמה.

לא לדמיין שאני מקללת אותך ולקלל אותי.

נו באמת.

חסר לך בעיות בחיים שאת מחפשת גם בעיות איתי.

חסר לך ריבים, חסר לך חיי חברה?

תסבירי לי מה עובר עליך .

אל תצאי עלי.

אני רוצה את הפינה שלי, בשקט

אני לא רוצה להיות מעורבת איתך בצעקות

אני רוצה להרגיש בבית ולא מאויימת בצעקות שלך.

אתמול ב12 בלילה נזכרת שהבן שלך לא בבית והוא לא עונה.

היום בצוהריים את נזכרת שאת עצבנית מלפני שלוש שעות על החבר שלך.

מה אני קשורה? אני סה"כ הבת שלך.

לא יותר מזה.

את צריכה להעניק לי חום ואהבה ולא צעקות וריבים.

אני לא זאת שצריכה להבין לך כל הזמן משענת לבעיות שלך.

אני לא צריכה להיות זאת שמקשיבה ומייעצת לך.

את יכולה לעשות הכול גם לבד.טוב מאוד.

את יכולה לקחת ממני הכול. את כל מה שעשית בשבילי. את "המרב" שיכלת להביא לי

את יכולה לקחת בזמן החופשי.

את יכולה להמשיך להגיד לי להכין לך ארוחה בצוהריים מלאת בשר ולא לשים לב שזה מגעיל אותי

את יכולה להמשיך לבקש ממני לשטוף כלים-שמלאים בבשר.

את יכולה להמשיך להתלונן שהאוכל שלי יקר(שהוא הכי לא יקר שיש)

את יכולה להמשיך לעשות את כל מה שאת אוהבת לעשות גם ככה.

אני לא מונעת ממך כלום.

רק בסופו של דבר, אל תתפלאי שאני משנה אליך יחס.

אל תתפלאי אחרי שאת אומרת לי "את יותר גרועה מעידו" שאני אשפתר ביחס שלי אליך.

את לימדת את עידו שיותר גרוע זה יותר טוב?

אני יודעת שזה לא טוב. הערכים שלך שגווים.

לכי כבר תשלימי עם העולם. אל תחפשי עם מי לריב.

תעשי הכול בשקט.

כי לא הכול חייב להיות בצעקות. מבטיחה לך.

את יכולה גם לבוא בגישה יותר נוחה ולקבל הרבה יותר. זה הרבה יותר נעים לשמוע.

ואם אני יושבת הרבה זמן על המחשב, זה אומר שאני מוצאת פה פינה חמה שאני לא מוצאת אצלך.

משהו שאני לא מצליחה למצוא וכבר התייאשתי מלחפש .

שקט.

הייתי בסרט אמריקאי והתאהבתי בשחקנית
כל הדרך הביתה חשבתי במונית
למה לא אזרוק את כל הארון שלי למזוודה?
אומר לאמא תודה על כל השנים ואסע.

על כנף המטוס בוהק דגל המולדת
אהובתי עדיין לא חושדת
שאני בנחישות של גורל בלתי נמנע
סוגר את המרחק ויש לי כתובת ותמונה

רנה
חייך ישתנו מן הקצה אל הקצה
כי אל הדרך, אני יוצא

פקיד המכס בניו יורק בנימוס עמוס ניכור
רוצה שאספר לו על אופי הביקור
"אני בא מאהבה", אני עונה
שום אוקיאנוס לא יפריד ביננו, רנה

חייך ישתנו מן הקצה אל הקצה
כי אל הדרך אני יוצא

מסעדה, שמלה שחורה, מחשוף שמבלבל
מזל שאת הנאום הכנתי עוד בישראל
תגעי בי רנה, תראי, אני לא עשוי מפלסטיק
איתי יהיו לך חיים אמיתיים

בערבי חמישי תשכבי במיטה עם איזה ספר
כשאני והחברה נראה כדורסל
נגור במוצקין בדירה קטנה
ואת תעשי סרט עם איבגי, פעם בשנה

רנה...
חייך ישתנו מן הקצה אל הקצה
כי אל הדרך אני יוצא

חוזרת על השיר הזה שוב ושוב...

לא מצליחה להפסיק לשמוע את השיר.

מרגישה שמשהו עכשיו חסר.

לא שלמה עם עצמי.

מדברת עם אנשים יותר מידי על המצב העכשווי שלי.

על איך שאני מרגישה עם העבודה שככה וככה..

עוד חברים וירטואלים נוספים אלי למסן, עוד התכתבויות.

מנסה להבין מי מבין אותי יותר טוב

המחשב או הטלפון.

מסתבר שעדיין אני לא יודעת.

אני רוצה להפסיק לעשות שטויות.

להחליט עכשיו מה טוב לי. אבל אני לא מצליחה

אני אוהבת להיפגע

אוהבת את הבכי הזה

את הכאב של השעות הקטנות עם הדמעות בעיניים.

שונאת את מה שעובר עלי.

אני רוצה להפסיק את זה

אבל זה לא מצליח.

פשוט לא.