עדייף לאהוב מהסיבות הלא נכונות מאשר לשנוא מהסיבות הנכונות

אחרי העלייה הקשה, הגיע הזמן לנוח

להנות מכל מה שאני רואה

לא להתאמץ יותר מידי שיהיה לי טוב.

רק להתאמץ בלימודים,

להתאמץ בלשלוט באכילה שלי

להתאמץ בלהיות חברה טובה

אחות טובה

בת טובה.

פשוט להיות טובה.

לא להתאמץ לעבור את הדיכאון שהיה לי.

להסתכל לאחור ולהגיד, טוב שעברתי את זה

כי ככה זה בחיים, קשה אבל..צריך להתמודד עם זה(:

שיהיה שבוע מקסים!

האמא הזאת שאני רבה איתה לפחות פעם בשבועיים.

האמא הזאת שלא נותנת לי לעשות כל מה שאני רוצה.

האמא שלא מחבבת כמה חברות כי הן עשו או עושות ככה או ככה..

האמא הזאת שאני חייה איתה..

במשך 17 שנה

היא ה-אמא ש

לימדה אותי במשך השנים להיות חזקה ולא להישבר

היא האמא שנילחמה ימים ולילות שאני ועידו נהיה איתה ביחד.

היא האמא שלא עזבה לרגע את העבודה והלימודים שהינו קטנים בשביל שיהיה לנו מה לאכול.

היא האמא שהזמינה את אמא שלה ואחותה שישמרו עלינו מחו"ל בשביל שאנחנו נהיה.

היא האמא ששלחה אותי כל שנה במשך כל החופש הגדול לסבא וסבתא בשביל שתהיה לנו משפחה.

היא זאת שנלחמה עלינו שנהיה איתה.

אז שלשום נפגשתי עם הבן אדם שנקרא סבא-מצד אבא.

נסיתי להרגיש שייכת אליו. אבל לא יודעת. לא מתאים לי להיות שייכת אליו.

ביום שישי חזרתי מלילה אצל ידיד. עברתי דרך דוכן של פרחים.

היתה לי חצי דקה להגיע לאוטובוס. אחרת אני אאחר אליו-וזה גורר לאחר לעבודה.

עצרתי קניתי את הזר שהיה הכי יפה, שילמתי ורצתי לאוטובוס.

רשמתי לאמא.

"לאמא

שתהיה לך שבת שלום!

את לא מבינה כמה אני מעריכה ואוהבת אותך..

הייתי מדהימה ונשארת מדהימה.

אוהבת אותך המון

ריטה ♥ "

היום בבוקר היא בכתה.

אמא בוכה בגלל שאני אוהבת ומעריכה אותה.

על כל השנים שהיא לא קיבלה עזרה מאבא.

והיתה עם שני ילדים(: (בית משוגעים)

אוי אמא, אני אוהבת אותך.

ואין אהבה כמו של אמא.

12/12/10 -23.05

עידו אומר שאנחנו צריכים להיפגש איתם.

 אני לא רוצה, קשה לי. אני לא רוצה להיזכר בפרצופים ישנים. בפרצופים שכנראה עשו לי רע.

הוא אומר שאני אנשום עמוק, שאנחנו שנינו ניפגש איתם, הוא ישאל שאלות. כי יש לו הרבה.

הוא אומר שיהיה טוב.

שאני אהיה חזקה. אני אומרת לו שאני לא יכולה, כי אין מי שיבין אותי, אין מי שיהיה פה לבכות לו על הכתף.

אין פה כתפים.

פשוט אין כבר לאן לפנות.

אני רוצה לשחרר הכול, אבל אי אפשר לדבר על זה עם אנשים אחרים.

אי אפשר להגיד לאנשים אחרים שקשה לי עם המסכה שאני שמה.

אני גאה במסכה שלי, היא חלקית נכונה אבל חלקית לא. היא מפשלת . אני מפשלת.

אני לא יכולה לסלוח לכל מה שעבר איתי בילדות. שתמיד קנאיתי בחברות שיש להן אבא.

בילדים של הביביסיטר, שיש להם פאקינג לא רק אמא אוהבת.

לא רק אמא.

אבא.?

לא.

לא מתאים לי להגיד אבא.

לא רוצה להגיד אבא.

אני אשתגע כבר.

אני לא רוצה לא אבא ולא סבא ולא סבתא של אבא.

לא רוצה.

מוזר לי להגיד אבא. אבל נו טוב.

יש לי אבא

יש לי את התמונה של אבא

יש לך את התמונה של אבא בפלאפון שלי

יש לי שתי תמונות של אבא בפלאפון.

יש לי פאקינג אבא.

אמיתי.

משהו שאני לא יודעת מזה.

אפעם לא ידעתי מזה

וכנראה.

שלא יודעת.

עדיף לבכות.

אבל אין עם מי.

אחי בצבא ואני צריכה אותו פה.

הוא כנראה היחיד שיבין אותי.