עדייף לאהוב מהסיבות הלא נכונות מאשר לשנוא מהסיבות הנכונות

אני לא מאמינה שאני אגיע לנקודה שבה אני אגיד, שכל מה שהיה..היה.

שהגיע הזמן להמשיך הלאה, לא להתקע עליו. הוא לא היה שווה את כל הדקות או שעות שהיתי חושבת עליו.

ואז מה עם הוא היה חלק נורא משמעותי ממני..ואז מה אם הוא יכל להקסים אותי?

אני צריכה משהו שישאר, ולא יעלם..והוא לא היה הדבר המושלם.

יותר הייתי עצובה מאשר להיות שמחה.

חשבתי על מה לא עשיתי בסדר כל הזמן, מאשר לחשוב כמה שהיה לי טוב איתו.

ולא מתאים לי.

היה לי את השבוע הכי כיפי שאפשר שיהיה.

מזה שביום ראשון הצלחתי למצוא את עצמי בתוך טרמפ שמוביל אותי למקום שאני לא מכירה

ושנסעתי באוטובוס שעבר דרך שכונות מגעילות..לזה שביום שני היתי יחפה בבית ספר

ובשלישי היה לי את יום המא"ה של הצבא-והיה לי נורא נחמד.

וברביעי היה סתם יום זורם ואפילו הצלחתי להשלים שעות שינה

ובחמישי..בכלל היה לי טוב.

הלוואי שכל שבוע ככה יהיה.

אני מאושרת עכשיו כמו שאני

מהחלטות שאני עושה

ובמיוחד עם מי שאני.

אני מרגישה כ"כ חסרת יכולת, חסר כל אמצעי שיכול היות.

עצובה בכל הלב, כל הלב נהרס.

אני רוצה לצאת לצעוק החוצה, אבל אי אפשר. רע לי.

אני לא מבינה מה עובר עלי. אני לא רוצה להבין.

הכול מתמוטט לי בין האצבעות.

באמת שרציתי שיהיה לי טוב, שאני אחייך כל הזמן.

וזה קרה, למשך תקופה מסווימת אפשר לומר תקופה קצרה.

ומאז אני נשברת.

עוד ועוד, לא מצליחה להתאושש.

אני כ"כ עסוקה בלאהוב אותו, מאשר לאהוב את עצמי.

לאוהב את מי שהייתי במקום לאהוב את עצמי עכשיו.

כל תמונות פרופיל בפייסבוק היא ישנה, מזכירה לי כמה תמימה וחמודה הייתי.

לא הייתי עושה שטויות, לא הייתי זורעת מלח על פצעים פתוחים של אנשים.

לא רציתי אותו.

רציתי אנשים תמימים, עם חיוך תמים וטוב.

לא מעשנים בקושי שותים וכאלה..שיודעים פשוט לצחוק בחיים.

אני מאבדת את עצמי, מאבדת את מי שהייתי.

אני רוצה לנסוע רחוק, כמה שיותר רחוק

נמאס לי מהתקופה הזאת

כ"כ רע לי שאני כבר לא יכולה לשפר כלום

אני רק רוצה חברות קרובות, שיבינו אותי

אבל כולן עסוקות

אין לאף אחד זמן בשבילי.

אני לא רוצה לאוהב ככה.

אני לא אוהבת אף אחת מהן.כולן עכשיו מזויפות

אני אוהבת אותן שהן נותנות לי תשומת לב.

שאני מחפשת את זה

את היד החמה, שתוביל אותי בדרך הנכונה

ושאני לא מחפשת, אין אותה.

אני נשארת לבד

בוכה

כמו מפגרת, בוכה.

לא מפסיקה להפסיק לחשוב עליו

על כל הטיפשות שנכנעתי לו.

אני פשוט רוצה לחזור למגע של הידיים שלווווווווו

אני לא יודעת מה כבר אני צריכה לעשות

מה אני צריכה לעשות בשביל לזכות בו. אני רוצה אותו באמת. אני לא יכולה לחשוב על יום שלם שאני לא חושבת עליו.

כל יום הוא חלק ממנו.

חלק מהחשיבות של היום, זה הוא.

השירים, מוקדשים לו.

המילים של השיר, הם חלק ממני שמתארים אותו.

המגע שלו

פאקינג משגע אותי.

אני לא יכולה כבר.

נשבעת.

גם כן סתיו.

אני לא יכולה כבר.

נמאס לי

הגעתי למטה

מספיק למטה בשביל להתחיל לאסוף כוחות לעלות למעלה

נמאס לי להעמיד פנים שהכול איתי בסדר, שאני לא רוצה יותר לאהוב.

שמספיק נפגעתי ולא כואב לי יותר.

שאני יכולה להמשיך הלאה בחיים, אבל אני לא.

למה להרבה אנשים זה כ"כ פשוט להתנשק אם מישהו ואז לשכוח את זה.

להיות במקום שהם התנשקו ולא להיזכר בכל הפרטים הקטנים האלה פתאום.

כאילו לא היו קיימים.

אתמול במסיבת הפתעה של ברק, ראיתי את כל המקום הזה.

ושוב, אותו.

כאילו פאק עבר מלא זמן. ואני נזכרת במה שהיה?!?

הוא נכנס לבית של ברק, היה כולו ביישן..~גיחוח~ כמו תמיד.

הסתכל על האנשים, בקושי מכיר אותם. אני המשכתי בשלי, המשכתי לעשן את הנרגילה המסריחה הזאת.

לקחתי את עצמי בידיים והלכתי להגיד לו שלום.

הסתכלתי מסביב.

פאקינג לפני חצי שנה התנשקנו בבית הזה.

בבית התמים הזה. הכול התחיל לצוף.

התנשקנו וקמו לשתות מים מהמקרר.

ישבנו והסתכלנו אחד על השני

לא התאים לי פאקינג שהייתה דביקי ורגיש כלפי.

אני הייתי ביצ'

בדיוק כמו שהוא התייחס אליו עד לפני שבועיים.

אני פגעתי בך, בדיוק כמו שהוא פגע בי עכשיו.

הכול התחיל לצוף.

הסתכלתי בחדר של ברק.

ישבנו

המשכתי לבהות בחדר, ראיתי את החדר ליד. איפה שהתנשקנו.

למה אני כ"כ רגישה.

מה עשיתי.

למה אני מתחילה להיזכר במה שקרה לפני חצי שנה

במה שקרה לפני שבועיים.

אותם חיוכים תמימים.

אותו חיבוק שאני בדיוק צריכה.

פאק.

פתאום כשעוד לא הגעת..התחלתי להיזכר במספר פלאפון שלך.

שהתנשקנו שם ליד המטבח, הכרחתי אותך לזכור את שלי, ואני את שלך.

בתמימות כזאת.

התחלתי לחפש עם היד את התנועה של המספרים.

חיפשתי את הנשיקה שלנו שם.

כ"כ הרבה בילבול.!

נזכרתי בביצ' שלי לרגע, בכל מה שעברתי איתו.

נסעתי עם פולינה, התחלתי להיזכר בכל ההתחלה של הקשר.

פאק.

את אותו יום שהתקשרת אלי..את אותו היום שנפגשנו בקפה והיתה השיחה הכי טובה שיש.

את אותם ימים שאני בילתי איתך מלא.

איך אפשר לשכוח הכול.

איך אפשר להמשיך להעמיד פנים שאני לא זוכרת כלום?

איך.?