עדייף לאהוב מהסיבות הלא נכונות מאשר לשנוא מהסיבות הנכונות

היום בפעם הראשונה בחיי יכולתי להגיד-אני בכיתה י''ב! שמנסטית גאה

אחרי 12 שנות לימוד אני הגעתי סופסוף לכיתה י''ב.

איחרתי לשיעור הראשון ולחפירות של המחנכת על כל מה שהיא לא תרצה

אח"כ היה טקס בית ספרי

הכי מבאס שיכל להיות. ההנהלה השתיקו לנו את הצורה.

העיפו תלמידים שקמו. חרא טקס.

זה מוזר שאשכרה אני בכיתה י"ב עכשיו.

28 שעות שבועיות.

או אפילו פחות.

בנתיים עם תעודת בגרות עוברת.

לפני שניה היה כיתה י' או בכלל כיתה ז'

הכל כזה עובר מהר.

סוף. זה תמיד תהיה התחלה של משהו חדש.

אני עדיין לא החלטתי לאיזה סגנון אני הולכת

יש התלבטות בין ברייקדאנס וקלאסי-בלט.

בנתיים אני כל יום מנסה לשבת על שפגט

מנסה להיות גמישה

ודי הולך לי טוב

http://www.youtube.com/watch?v=WmOoBmUG9mk

אחרי שבוע שכבר אני לא אוכלת בשר יצאתי עם זה רשמית לאמא אחרי שהיא רצתה שאני אוכל את הסלט עוף שלה.

שבוע אנשים לא האמינו, אמרו שאני אשבר, אבל ממש לא נראה לי שזה יקרה.

הכל הולך כ"כ טוב. בשר זה לא חלק כזה חשוב מהחיים שלנו.

אפשר גם בלי, והחיים נראים גם ככה טוב!

הפכתי להיות צמחונות אחרי שנה שאני מתלבטת, חושבת אם כדאי לי.

מפסמת מלא דפים על היומן ובכללי של צמחונות-בלי להיות (אירוני)

ולפני שבוע שסידרתי את הארון ראיתי את כל העלונים שיש לי וקראתי אותם.

מאותו הרגע אמרתי שאני לא נוגעת יותר בבשר וכן, זה כולל דגים גם.

יום חמישי שישי היתי בכינרת, פולינה ורחל אכלו נקנקיות וטונה-ואני לא!

אני כ"כ גאה בעצמי שאני לא נשברת.

אפילו עכשיו. ליד אמא.

היא אמרה שהיא לא תקנה לי אוכל מיוחד, שזאת ההחלטה שלי שאני אצטרך להתמודד איתה.

השבוע בטח אני אלך לתוזנאית שתבנה לי תפריט בטח, או תתן לי ויטמינים.

אני מקווה שהכל יהיה טוב מעכשיו.

סוף החופש בפתח כבר,עוד שלושה ימים חוזרים לבית הספר.

הכל נראה כ"כ טוב.

נראה כ"כ פשוט וכזה בוגר.

י"ב.

כל יומיים שלוש שותים.

יוצאים לפאב בעיר.

מעשנים נרגילה.

אפעם לא חשבתי לעצמי שככה יראו החיים היומיימים שלי בגיל 17 בכיתה י"ב.

אבל כנראה שככה הם וצריך לקבל אותם.

בא לי לפתח תחביב חדש.

לעשות משהו. להשקיע.

שיהיה לי בהצלחה בהכל.

זהו, סופית אחרי שחפרתי לכל העולם בערך שהיום בשעה אחת אני הולכת להיות רווקה, זה קרה.

האמתי שלא באחד בצוהריים אלא בשעה של איחור, אבל לא נורא, העיקר שזהו.

כמה שניסיתי לעשות את זה פחות פוגע, לא הצלחתי.

או שכן.

שיקרתי בשביל שהוא יעלה טיפה של חיוך. (הזוי שכל הזמן שהינו ביחד פשוט חייכתי מפה עד להודעה חדשה.!)

הוא היה מבואס, ואני ממשיכה לדבר. להגיד שלא מתאים לי עכשיו(כן בטח)

שלא הוא אשם.

זאת אני.

בלהבלהבלה!

אמרו לי שבנים לא אוהבים שחופרים להם.

אז סיימתי את הדיבור שלי כמה שיותר מהר, והלכתי.

מאושרת מתמיד.

אתמול היה עיר הבירה בירושלים, הלכתי.

היה כ"כ כיף, ההופעה ברקע והבירות.

63 הבירות האלה פשוט כ"כ טובות.

למרות שלא טעימתי את כולן, אבל עדיין.

בהחלט היה כיף.

סופסוף אני יכולה להיות מאושרת מעצמי, לא לחשוב על איך להיפרד ממנו.

אני יכולה להיות שקועה בעצמי.

בחיוך שלי.

בחיים הטובים(:

שבוע וחצי אחרונים לחופש, ומנצלים כל שניה(:

RiTa:]