ביום ראשון הלכתי שוב לפסיכולוגית, אחרי הרבה זמן שלא הייתי. שבועיים וחצי, למעשה.

השבועיים האלה היו מאוד קשים, והיה טוב לחזור. אני חושב, אולי אפילו בטוח, שהטיפול הזה עוזר לי ועושה לי טוב.

אחר כך נסעתי לתל אביב. בעיקרון הייתה הופעה בערב שהיו לי כרטיסים אליה, אבל נסעתי כבר מוקדם יותר, כדי להיפגש עם גל (ידידה).

גל, שהייתה אמורה להתקשר, לא התקשרה, וגם לא חזרה אלי כשהייתי על האוטובוס. למזלי, אני מכיר עוד אנשים בתל אביב, ויוב, ידיד טוב, הסכים להיפגש איתי במקומה. (תודה:).

אז, כמו שאמרתי, אחרי הפסיכולוגית נסעתי לתחנה המרכזית של ירושלים, ומשם לקחתי את קו 480 לרכבת צפון בתל אביב.

כשעליתי על האוטובוס כבר חצי מהמושבים היו תפוסים, והחלטתי שבמקום שאני אשב ליד מקום ריק (וכך אני עלול להידפק אם מישהו מסריח / בעל תיק גדול במיוחד ירצה לשבת לידי), אני פשוט אשב ליד מקום תפוס, וככה אני אוכל לבחור ליד מי אני יושב.

אז התיישבתי, ליד מישהו שנראה די נחמד (וגם עם גוף די נחמד), בערך בשנות העשרים לחייו, שהיה שקוע באיזה ספר.

ולאט לאט, במשך הנסיעה, הזרוע שלו נצמדה לזרוע שלי. הייתי אומר שהוא עשה את זה בטעות אבל זה היה כל כך מופגן שזה פשוט בלתי אפשרי.

זה היה די נעים, אבל גם די מוזר, לשבת ככה ליד איש זר, כשהיד שלו (שהייתה חמה בצורה מפליאה) צמודה ליד שלי.

הוא, מבחינתו, בקושי הסתכל לעברי. הוא היה כל כך שקוע בספר שלו, ואני בדיסקמן שלי.

אם זה היה איזה סיפור אירוטי לבטח היינו יורדים יחד מהאוטובוס ועושים את זה בשירותים ציבוריים, אבל המציאות הייתה שונה. כשנגמרה הנסיעה פשוט ירדתי מהאוטובוס, בלי להביט לאחור, והלכתי לכיוון עזריאלי. לבד. מזיע כמו חמור.

בעזריאלי פגשתי את יוב, והיה נחמד לשבת ולדבר איתו. הוא תלש עלים מהצמחים בגג וזרק עלי, אבל החזרתי לו, אז זה בסדר.

אמ, ואז נסעתי לפגוש את מיה, ויחד נסענו לבית שלה, שם גלשתי קצת באינטרנט, שיחקנו קצת טטריס בטלוויזיה (יותר נכון, היא שיחקה ואני חיכיתי לתורי שלא הגיע), וירדנו לשיעור נהיגה שלה.

המורה שלה לנהיגה הוא טמבל רציני, אבל היא חושבת שהוא נחמד. נו.

ואז נסענו לגני יהושע, להופעה של ה30 שנה לישראכרט, עם עוד ידידה של מיה, וחיכינו איזה חצי שעה לידידה אחרת שלה שהגיעה באיחור. כמובן שכשחיכינו לה אני קיטרתי וקיטרתי וקיטרתי. שחם לי ונמאס לי ולמה באתי בכלל.

אני יודע להיות מעצבן כשאני רוצה.

ונכנסנו. ולקחתי את השי שחילקו בכניסה (מין תיק דפוק עם שני בקבוקי מים מינרליים, שתי שקיות בייגלה וחלווה). ואז מעיין התקשרה להגיד לי שגם היא פה, ושהיא כבר נכנסה. הבעיה היא שהיא נכנסה מהכניסה שבצד השני. והלכתי לחפש אותה ולא מצאתי, ובנתיים גם איבדתי את מיה והידידות שלה.

בסוף מצאתי אותן, ממש שניה אחרי שאביב גפן עלה לבמה.

הייתה הופעה נחמדה, למרות שהיא הייתה נורא קצרה.

וגם נינט הופעה. ורמי קליינשטיין (שאת קהל המעריצים שלו אפשר לספור על יד אחת). וכשאחינועם ניני הופעה אני החלטתי ללכת אחורה ולחפש שוב את מעיין. הפעם גם מיה והידידות שלה באו איתי. ומצאנו את מעיין, וגם אור הייתה איתה!!! ושמחתי לראות אותה אחרי המון המון זמן.

כן... אממ... אחרי שסיימתי לשתות כמה בקבוקי מים מינרליים ואכלתי המון בייגלה, יוב התקשר ואמר שגם הוא ודנה נמצאים, ואני הלכתי לחפש אותם בדיוק כשריטה עלתה לבמה. וחיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי. אחר כך התברר שהם בכלל נכנסו מהכניסה שבצד השני. רציתי לפגוש אותם, ובסוף לא יצא. חבל.

מההופעה של ריטה לא נהנתי כמו שציפיתי, ואני רוצה ללכת פעם להופעה רק שלה. הופעה ששווה משהו, לא שניים וחצי שירים.

אז הגיע הקטע שהייתי קצת מבואס. נגמרה ההופעה וכמה עשרות אלפי אנשים נדחקו אל היציאות. ליד שער 1 היו ארגזים עם התיקים שמקבלים במתנה, אז לקחתי לי עוד אחד, כי נגמרו לי כל המיים.

ואז התחלנו מסע של כמה קילומטרים אל עבר תחנות האוטובוס. בדרך ראינו כמה לוטרות תופסות קצת קרינה בירקון, ושמענו אותי מקטר בלי סוף.

בשלב מסויים הפסקתי לקטר ואמרתי "די! עכשיו אנחנו שמחים!" וזה קצת עבד.

אבא של מיה הקפיץ אותי ואת הידידה של מיה שהלכתי לישון אצלה (כבר היה מאוחר מדי לחזור לירושלים) לתחנת אוטובוס, והנסיעה באוטובוס הייתה משעשעת מאוד... כל מיני אנשים מאוד מוזרים... היה גם כיף לנסוע בחינם, למרות ש, כמו שאמרתי, עדיף כבר לשלם ושהנהג לא ירגיש שהוא עושה לך טובה, ויהיה קצת נחמד.

ואז ישנתי כמה שעות. לפני זה גם הייתה לי שיחה קצרה בפלאפון עם א' אחרי המון זמן שלא דיברנו (העומס, העומס).

וקמתי בבוקר, עליתי על האוטובוס לרכבת צפון. משם על קו 480. בשלב מסוים אמא התקשרה ולא הייתה כל כך נחמדה, למרות שסיפרתי לה את כל האמת והייתי גאה בעצמי על כך.

וזהו בעצם.

למרות שלא נהנתי מכל רגע, ובמבט לאחור לא הייתי הולך, לא בוכים על חלב שנשפך. ולמרות שלא היה כל כך כיף כל הזמן, אני לפחות אדע לפעם הבאה.