שלום לכולם,
ואני גאה להכריז שאני 30% פחות חננה עכשיו, אחרי שהורדתי את הריבועים! כל מה שנותר לעשות זה לשנות את התספורת, למצוא חברה, ולדקור מישהו.
המסע היה ארוך ומפרך , ואתאר אותו כעת.
התחלנו מזה שהורידו לי את הריבועים. זה היה פשוט ותהיתי איך זה היה מהיר כ"כ. לרגע אחד הייתי בלי כלום על השיניים, ואפשר בהחלט להגיד שזה היה רגע של אושר עילאי. כמובן שהוא נרמס אחרי דקה שהמשכנו לעבוד על השיניים.
אם יורשה לי לתאר את רגע האושר הזה באמצעות עולם דימויי החננות , התחושה היא כאילו ערס מטביע אותך בבריכה, ואז הוא נותן לך לעלות לנשום אוויר (רגע של אושר) ואז הוא מטביע אותך שוב.
ואז מסתבר שהריבועים לא יוצאים עם הדבק שמצמיד אותם לשיניים. ולהוציא את הדבק היה ללא ספק הדבר הכי כואב שעברתי בזמן האחרון (או לפחות עד כמה דקות אחרי זה שעברתי משהו יותר כואב). מסתבר שיש לי רגישות בחיניכיים או שהייתה לי דלקת חניכיים ובגלל זה מכל נגיעה קטנה בהם התחלתי לדמם. המחזה נהיה מכוער כאשר התחלתי לירוק מוחטיות שלמות של דם אל תוך המרקקה הקטנה הזאת. הכניסו לי כל מיני פדים קטנים שממש גרמו לי להבין איך בנות מרגישות במחזור.
(אחחח.. היריקות האלה הזכירו לי את הטיפול הראשון שעברתי. לא אשכח איך בפעם הראשונה שהתבקשתי לירוק לתוך מרקקה זו ירקתי יריקה בעוצמה חזקה מדי, ואז כל הנוזלים שבפה שלי גלשו מעבר למרקקה אל הרצפה. אחחח , אלה היו ימים. )
ואם חשבתי אחרי זה שאני כבר בעולם הבא, אח"כ עברתי לטיפול אצל השיננית. ויש לי רק מילה אחת לתאר את זה. אאוץ'.
השיננית, כאילו בכוונה עברה על כל מקום שהחניכיים שלי נחתכו ופתחה אותם מחדש. ואז היא שמה לי פלואוריד בטעם תפוז , אבל טעם תפוז קריסטל דוחה כזה. הרגשתי שאני הולך עוד שנייה להקיא. במהלך הטיפול גיליתי שיש לי רפלקס הקאה נוראי ובקיצור נראיתי כמו ינשוף דרוס. בסוף הטיפוול היא שאלה אותי למה אני לא מצחצח חניכיים טוב. ואני בטוח שכולכם לא מצחצחים חניכיים. גם אתה עידודס. אז איך זה שרק אני אח"כ סובל מדימומים כבדים בחניכיים @_@?
חזרתי אל האורתודנטית עם שיער פרוע, כאבים נוראיים בפה ועיניים גדולות כדי להרכיב את הפלטה. בהתחלה הגוף הגאוני שלי ניסה להקיא אותה, אבל כשהוא הבין שהאורתודנטית הסאדיסטית לא תתן לו הוא וויתר על כל הרעיון. מה שכן קיבלתי מבטא אתיופי-גרוזיני חינני ועם דיקציה של אוטיסט ביום רע. האות ש' הלכה לעולמה יחד עם האות ת', שרק בשעות האחרונות חזרו אליי.
משם הייתי צריך לשרוף 3 וחצי שעות כי קבענו עם אמי לאכול צהריים במסעדה אחרי שהיא תסיים לעבוד. הסתובבנו ברחבי באר שבע, כשאני עדיין נשמע כמו אוטיסט אתיופי בעל מראה של ינשוף דרוס. בביג גיליתי שעושים הנחה על המחבט שאני מנסה למכור ב900, והורידו את המחיר ל...900. סעמק. לקחנו מונית לקניון (כן, אני עצלן) והנהג היה גרוזיני אסלי. אני מקווה שהוא לא חושב שהסתלבטתי על המבטא שלו, אלא פשוט ככה מדברים כשיש לך גוש פלסטיק בפה. משם הלכנו העירה, וגיליתי איך אני יכול לנצל את הכישורים שלי במתמטיקה- להיות קופאי. כן חברה, אין שום שימוש אחר במתמטיקה חוץ מבקופאות.
משם הלכנו לבלק בורגר וכ"כ קיוויתי לא לראות אף אחד. ולא ראיתי D: .
וזהו. עכשיו אני כותב לכם , המבטא דועך לו יחד עם השמחה שהייתה לי מהורדת הריבועים.
דבר נוסף- חביבת הבלוג ניצן עיצבה לי מחדש את הבלוג. אני נותן לכולם זמן אחרון להפרד מהעיצוב היפהפה הזה, שנושא העיצוב שלו היו צבעי חננה (נזלת יענתו). אולי עדיף בעצם להחליף אותו.
עד כאן להפעם עם פוסט דוחה במיוחד שאני לא מאמין שיצא לי מהראש.
החננה, ששוקל להפסיק לצפות באפקט הפחד בשבתות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זה לא אסון אני לא גברברון