[מיקס] כי אני לא לגמרי בטוחה איפה אני יושבת.
רגרסיה נשמע כמו הדבר הכי הגיוני, אם לא היחיד, שאפשר להגיד בזמנים טרופים אלו.
רגרסיה להתחלת הבלוג הזה.
רגרסיה לתקופה עצובה ופאטתי הרבה יותר.
רגרסיה למחשבות לא טובות.
רגרסיה לחוסר שליטה וחוסר הבנה בסיסי של רגשות ומניעים.
אני אוהבת להגיד שעברתי תהליך ואני מבינה יותר עכשיו. מבינה את עצמי, את הסביבה, מסוגלת לנתח יותר לעומק וביתר דיוק.
אני תקועה בפלונטר (ואני לא מאמינה שאני משתמשת במושג הזה) בין עצמי של פעם לעצמי שאני אהיה. אני לא מסוגלת להגדיר כרגע מי ומה אני וזה מאוד טוב לי מהבחינה שאני מרשה לעצמי הכל גם אם זה "מאוד לא דפנה" מצידי, וגם אם זאת לא אני של העבר או אני של העתיד. זה נותן לי חופש עשייה ומחשבה שבחיים לא נתתי לעצמי וזה משחרר כל כך וזה נותן לי מרחב לנשום ולגדול וזאת תחושה שאני לא מכירה וזה דיי מדהים.
מצד שני, כל חוסר ההגדרה הזה מאוד מקשה עלי למקד מניעים וסיבות לדברים שאני עושה, רוצה או סתם מקווה.
רבאק. אפילו לעצמי אני כבר לא נשמעת הגיונית.
אני לא יודעת אם הדברים שאני רוצה נובעים מחוסר ביטחון בעצמי וחוסר באהבה מאחרים או מתוך גדילה ואמירה כנה שזה באמת כלום, חוץ מכלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
