קצת לפני שהמציא האדם את האטום, ימים אחדים לפני שהמציא האדם את שטר הכסף, שעות ספורות לפני שהמציא האדם את הכתב, דקות אחדות לפני שגילה את הברזל, המציא האדם את האלוהים.
בתחילה קבר האדם את המתים עטורים בשרשראות כאות תודה לאל על שנתן לו לעבד את האדמה ולוותר על הנדודים. וירא האדם כי טוב.
לאחר מכן פסל האדם לכבוד האל פסלי נחושת מרהיבים כאות תודה על מאגרי מי תהום מתוקים. מאוחר יותר סיווג האדם את אלוהים לישויות שונות, מחצית אדם ומחצית אריה, ישות מיסטית נסתרת, בודהה, ישו, ושר לו שירים, מלמל עבורו תפילות, וכל זאת על יבול השנה, על בית הקבע.
לאט לאט החל הפחד לחלחל באדם, מהישות הענקית הרוחנית, ולכן העלה האדם קורבנות. צאן, יבול, קורבנות אדם. אחרי זמן מה יצר האדם חוקים בפני האל, חובות על עוונות העבר, חובות על האדמה אותה עיבד ושינה. וירא האדם כי טוב. ועל כן בנה לו האדם על אדמתו מגדלים וגשרים ומנהרות וכבישים. ואדמת הקודש נאטמה בעשן ובאספלט ובבטון.
ואז החל האדם להילחם על האדמה שנתן לו האל. הוא בנה חומות, הציב שומרים, גילה את אבק השריפה. ועם כל זאת ניהל האדם קרבות על האדמה המובטחת, הקיז דם, תפר מדים, ייצר נשק, והרג את אחיו, וכלא את עמו, והרעיב והעביד וטמן אבדות על פי חוקיו של אלוהים. ואדמת הקודש עירסלה בקרבה את דמו של האויב ודמם של ילדיו, את בעלי החיים, את המתכת והעצמות, ואת השאול. וירא האדם. ויירא. ויפחד. וכל שנותר לאדם הוא להביט לשמיים ולהתחנן לאלוהיו. למחילה והכלה.
בראשית ברא האדם את המלחמה.
https://www.youtube.com/watch?v=04XLZAKqxJQ
וכולנו חיילי הבריאה. חיילי האדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
