angel that cry blood

עכשיו תורנו.

אנחנו לא מבזבזים זמן. אספני חוויות אנחנו. כל היום רק בולעים, עפים.
עננים, ברקים.

רק רוצים לטעום. ושלא יפריעו לנו לטעום. העולם מפריע לנו לטעום.

ובגלל זה נוותר על כנפיים?

אולי היינו יכולים להיות מאושרים כבר מזמן אם העולם לא היה מנגח בנו
את הפרדוקסים שלו. אם לא היו מטיפים לנו שאסור לפתח ציפיות. ומצד שני כל העולם הוא
תפוח אדום קטן ביד שלנו. והוא קטן, קטן עלינו. לכן כה חשובות הכנפיים.

מספיק נדפקנו בחיים האלה.

אספני חוויות. אנחנו נלמד אתכם להיות. לאהוב. לחלום. להשתחרר.

אבל לא. אל תבלבלו אותנו עם שינון וזיכרון. איך נזכור? והכל כל כך
רגעי. והכל גם כך בענן.

אל תצפו שנשתנה. נאכזב אתכם.

ותפסיקו לחפש סיבות. תנו לזה לזרום..

לא מספיק רע כדי שיהיה כאן טוב. לא מספיק כואב לנו כדי שיהיה לנו
נעים. ואנחנו נשארים. חיים בכל מקום – רק לא במציאות.

לא הבנו. חשבנו שהצלקות והכיעור יעזבו אותנו עם השנים. לא ידענו
שהיחיד שיעזוב הוא הביטחון הזה.

דאגות, כסף, לב שבור, טיל אטומי.

הרצון לרצות מת.

כי שום סיבה לזחול החוצה אין.

אין סיבה להתאמץ.

מתנדנדים בין אופוריה לפראנויה. מורעלים מחופש, דלוקים כמו בני 16,
צינים כמו בני 60.

אנחנו
שוכחים. שוכחים כמה חשוב שיזכרו אותנו.

La bala de un M-16 sale disparada a 3400 kilometros por hora.

mas rapido de la velocidad del sonido.

asi Que si te disparan al corazon, nisiquera oiras la bala Que te a matado.