אתה אסטרונאוט,ואני כולה דיילת.רק מכת ברק שקטה הפרידה בינינו,כשאחזנו בחוטים שמנעו מאיתנו לנחות, וחיפשנו את הכוחות בשמיים.
כדי להיות ראויה לך,הייתי צריכה להיות בקיאה בכתביי יוג'ין אוניל,אם כי נודעתי מזמן לטרגדיה שבמותו של אלוהים,שלא היה אלא זרם חשמל שחדר באופן רנדומלי לחלוטין לשלד העצמות של שנינו.
על אף שניסיתי,וניסיתי באמת,אינני ראויה לך.ועודך מוסיף לחפש את האמונה במילים הכתובות.
היום התוודעתי לאמת חדשה,שלא לומר כואבת.
אני מלחיצה,אני מעמסה,אני שיגרתית,אני לא מספיק מינית.
אני הידידה הוירטואלית,הבת זוג לטוב ולרע,החברה המיתולוגית והזרה שנתקלים בה בטעות ברחוב ולא מבקשים סליחה.
אז אין מקום לטעויות,ולמורדות ועליות,וקשיים.
נותרתי לבד במלחמה,ואני באמת מקווה, שגם מטאטא יכול לירות ושאני אזכור כיצד מכוונים.
בסוף השבוע שעבר,ויתרתי לעצמי קצת,והפסקתי לנשום.זה לא שהכתיבה לא בוערת בי עוד,פשוט לבהות בברווזים בפארק זה קל יותר.ולפעמים,גם זה, לא.
אותן מחשבות של לפני השינה,באופן מצער,אינן ניתנות לשיחזור.זה כאילו התת-מודע שלי גוסס לכדי מועקה משתעלת בקור של החשכה. את רוני אני מעירה כל יום בשעה שבע בבוקר,כשאני כבר מאורגנת לגמרי ולוגמת מן הקפה על מיטתי. ברגע שהיא קמה,אני בוהה בה כותבת באינטנסיביות שלושה עמודים של כתיבה אינטואיטיבית,כפי שהיא מכנה אותה.אחר כך אנחנו קוראות את מחשבותיה הכמוסות מהדף.
אתמול,רוני עזבה את חדרי,לטובת חדר מאוורר יותר ואחר.כל שהותירה אחריה היה חורים מאובקים וסדקים בקירות,זכר לתמונות הממוסמרות ולפוסטרים השנויים במחלוקת שהיו תלויים לצד מיטתה. זה הרגיש לי כמו בור גדול שנפער במרכזו של החדר העירום,שניסה לשאוב אותי אליו בכוח. בחדר עכשיו מיטת יחיד וארון שירות ואת הקיר מעטרת תמונה יחידה,כדי שאוכל באמת להתגעגע ולהצטער,שלא יכולתי להיות קרובה יותר.
אבל מה זה בכלל משנה עכשיו.
אני מרגישה אשמה,כשתלמידה שלי מבקשת ממני לעשות לה תסרוקת כמו שלי,כי אני הכי יפה בעיניה.
אני צריכה להוות דוגמא כמורה,כחיילת,כחברה וכאדם,כשבעצם אני לא באמת טובה באף אחד מהדברים הללו.צביעות כפויה של ממש.
והכי נורא,שאני הישועה היחידה שלהם,ואני בוכה בכל בקרי יום ראשון.
"שבור את הטלויזיה ובוא נלך לישון
כבר הרבה,הרבה זמן,אני לא מצליחה לחלום
יש לי אהבה,ים של אהבה,אפילו יש לי קצת כסף
אז מאיפה זה בא?מאיפה זה בא?מאיפה בא העצב?
את אוהבת את הפוזה המלנכולית הזאת-אתה אומר
את מחפשת ומוצאת את זה,את מכורה,את לא יכולה אחרת.
לפעמים,אני שונאת את הכנות שלך,אבל נדמה לי שאתה צודק
אני מחפשת ומוצאת את זה,כנראה שאני לא יכולה אחרת."
Alley.
מסמנת איקסים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
