מנהל רשת מדוכדך

למען האמת, רציתי לעדכן מחר (היום יום רביעי 22.02.06) אך מה שקרה היום דורש פוסט או שאני עלול לשכוח דבר מה!

אז נתחיל משני המפגשים הקודמים של הפסיכומטרי.

במפגש הראשון מבין ה-2 במדוברים, היה מצחיק. קניתי עוגיות כדי לאכול בזמן השיעור, אך בגלל שקניתי כ"כ הרבה וגם שתיתי כמויות מסחריות של RC קולה, הרגשתי בחילה ואמרתי לחבר שלי שעוד מעט כל העוגיות יצאו ממני, הוא אמר שאם אני צריך להתפנות אז שאני אצא לשירותים. הבהרתי לו שאני מתכוון שהעוגיות יצאו מהכיוון השני... הוא הסתכל עלי במבט של ()_() ושאל: "מהאוזניים???" אח"כ סיפרתי את זה לחבר שלי ואז ראיתי בפעם הראשונה בחיי מה זה מזל! המורה רק הספיקה להגיד: "אוקיי עוברים לנושא הבא" כשכל הרובע חטף הפסקת חשמל! אתם לא מבינים מה זה, פשוט חצי עיר בלי חשמל! אז שוחררנו.

בפעם השנייה היה פשוט כ"כ פותח שאני לא חושב שצחקתי ככה בחיים שלי!

בכל התחיל משיעור גיאומטריה. המורה שאלה את אחת השאלות שאפילו מטובי המדענים, מתמטיקאים, פיזיקיאיים וחזאים (מה יש, חזאי זה לא מקצוע) ואף מספר עפרונות מנסים לענות עליה - "מה זה זווית?" כמובן שמכל האנשים המוזכרים לעיל, דווקא למורתי יש את התשובה, המורה שירטטה שני קווים נחתכים על הלוח סימנה מן קשצ בינהן ואמרה מרחק זה הוא זווית, כבר פחדתי שיקטעו את השיעור כדי לתת לה פרס נובל! לאחר שהבנו מה זה זווית, יצאנו להפסקה שבה אני ו2 מחברי התחלנו להציג סוגים שונים של הטעטשויות או איך שלא כותבים את זה......

(נו הבנתם.. אפצ'י). זה היה כ"כ מצחיק שאני כבר לא יכולתי לעמוד על הרגליים. טעות גורלית זו (הדיבור על האפצ'ים פתח בנו מסכת של צחוק בלתי נשלט עד לסוף אותו יום) זה התחיל בעובדה שאני שמעתי קול, והייתי בטוח שהמורה הפליצה, אמרתי את זה לחבר שלי והוא במבט של עגל הסתכל עליי ואמר: "מה פתאום, זה הבטן שלי!" אתה מבינים.. הבטן שלו עושה קולות! אם שכחתי משהו מיום זה, אנטון תזכיר לי בתגובות בבקשה.

ועכשיו לסיבה שבגללה הוקדם פרסום הפוסט להיום: אני כבר לא דוד סנקובסקי, מהיום יש להתייחס אליי בכינוי שניתן לי כשנכנסתי לעבוד כסוכן חשאי: Agent D.S כן כן, אני סוכן חשאי בשירות הקניונים!

היום שוחררנו משיעור ביוטכ' לא בדיוק שוחררנו אבל וואטאבר (בוא פשוט נגיד שלא הברזנו) נכנסנו לאחד הקנויונים הקרובים לבצפר והחלטנו השדבר הראשון שצריך לפקוד, הוא- <תופים, מתח ו...> השירותים כמובן! אחרי שיצאנו משם הבחין בנו מאבטח ראשי (מעל למאבטח אבל עדיין לא קב"ט) ושאל אותנו שאלה: "אתם פנויים?" אל תדאגו, ככשואלים ברוסית זה לא נשמע כ"כ גיי... אמרתי.. כן, הוא שאל לכמה זמן, עניתי לו שבערך ל-4 שעות. הוא אמר מצויין וביקש שנלך אחריו. הוא הוביל אותנו למפקדה שלו (או משהו בסגנון) ונתןם לנו 2 מטעני דמה! תחב לכל אחד מאיתנו את המטען לתיק ושלח אותנו להכנס לקנין מחדש. אתם מבינין ודאי איזה חיוור הייתי כשהמאבטח הרוסי שלף את מטען הדמה מהתיק שלי, הרים אותו ככה שכל מי שרצה להכנס לקניון יוכל לראותו ושאל : "מה זה" עניתי תשובה מתחכמת: "משהו", המאבטח שכנראה עבר השתלמות בהתחכמויות ענה לי בזו הלשון: "מה זה, משהו?" באותו רגע שמתי לב המטען הדמה שלי היה עטוף בפמפרס ועניתי תשובה עוד יותר מתחכמת: "חיתול!" ברגע זה הגיע המאבטח הראשי, הרגיע את המאבטח הרוסי ואמר שהוא עבר את המבחן. פתאוןם נשמעה צעקה מאחור :" השתגעתם, הלב שלי נפל לתחתונים". לא אלאה את הקורא בתאורים נוספים שהרי ה"אקשן" היחיד שהיה , היה אצל המאבטח הראשון. אצל השאר, כולם ישר הבינו ואף לא היה אתגר.

אבל עדיין, עכשיו אני יודע כאלה קיצורי דרך בקניון, שאני יכול להגיע מהמסעדה לעירייה בעזרת החנייה בלי שיראו אותי, אני, Agent D.S סוכן סמוי.