מנהל רשת מדוכדך
כבר לא לומד פסיכו, כבר הספיק לצאת מעתודה.. אבל עדיין חי וקיים..
Long live me! |
| 8/2008
חזל"ש
לאחר שיחת עידוד עם ידידה טובה מהאוניברסיטה (מה עשיתי באוני', זה יבוא בהמשך קצת ייקח לי קצת זמן להעביר פה את השנתיים שלא עידכנתי)
החלטתי שיש באמת צריך להחיות את הבלוג ולנסות להתמודד עם מה שגרם לי לסגור אותו מלכתחילה ובסופו של דבר היא צודקת
אולי אני לא יכול לשנות את מי שאני, כן אני תמיד מנסה להיות שם בשביל כווולללםםם, וכן לא תמיד אני יכול. אבל זה אנושי לא להיות יכול להיות שם בשביל כולם, אז אולי הגיע הזמן להפסיק לראות את זה כבעיה שאני לא יוכל להיות שם בשביל כולם, אלא לראות את זה בתור יתרון שאני כן יכול להיות שם, ולו בשביל בנאדם אחד. שהרי גם בנאדם אחד זה חשוב.. לא?
אני מניח שאני מנסה לומר פה משהו שאני לא בדיוק מצליח לנסח.. כי זה הרגשה שקשה לתאר.. אין הרבה אנשים שמרגישים רע עם עצמם על זה שהם טובים לאחרים.. אבל אמרתי את זה פעם, אני אומר את זה עכשיו ואמשיך לומר זאת כל חיי... אני לא כמו שאר האנשים.. ואני לא מתכוון לזה כמו בגישה של "כל אחד הוא מיוחד" אלא שאני.. מוזר.. תקראו לי חנון שתקוע עם האף במחשב, תקראו לי מוזר שיכול לצטט בע"פ חלקים מהארי פוטר, תקראו לי איך שבא לכם.. אבל אני מי שאני ואף אחד לא ייקח את זה ממני, אפאחד לא ישנה אותי אלא אם כן אני ארצה.. ואתם יודעים מה.. טוב לי איך שאני..
עד שאני אנסח את זה טוב יותר..
כאן תולעת ספרים ממוחשבת, לא פחות ולא יותר!
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
