מאז ומעולם אנשים עסקו בחיפוש אחר דרכים למנוע מהאדם למות לבד ובשקט.
ארכיאולוגים מוצאים עד ימנו שרידים של טקסי פולחן עתיק, בו הוזמנו קוסמים,
שרקדו סביב המת ושרו שירים, וזאת במטרה לגרום לו לחשוב שהם עוזרים לו
להגיע לעולם הבא. האגדה מספרת, שהיו מקרים בודדים בהם הגוססים העדיפו לקום
על מנת להפסיק את הרעש שהקוסמים עשו.
במצרים העתיקה, כוהני אל המשמש
הכינו את הגוססים לבוא העולם הבא על ידי תפילות ארוכות ומיגעות. תמיד היה
לפחות כהן שיצא למלחמה יחד עם החיילים על מנת לטפל בגוססים בקרב. ביוון העתיקה, כמו בסין העדיפו לטפל בגוססים על ידי צמחי מרפא, שמנעו מהמטופל לזוז או להגיד שהוא לא צריך את העזרה של הרופאים. לפי הרופא היווני היפוקרטס, תחת השפעת צמחי המרפא, ניתן היה להאריך את תקופת הגסיסה פי 10.
בימי הביניים הרפואה קיבלה את תמיכת הכנסיה הקתולית. בכל פעם שנודע לרופאים שאדם כלשהו גוסס, באו אליו שני אנשים: כומר
ורופא. הם עבדו בצוות- בזמן שהכומר הטריד את הגוסס עם שאלות מפגרות(לגבי
החטאים שהוא ביצע), הרופא עסק במשיכת זמן גסיסתו של ה"חולה" על ידי דחיפת
חומרים משלשלים לתוך פיו, על-מנת למנוע כביכול מחומרים מסוכנים להגיע
לגופו. תקופת האבעבועות השחורות נתנה תאוצה אדירה לענף מדעי זה - המקצוע
של רופא התחיל להחשב למשתלם ביותר בשוק העבודה. בתקופה זו התבלט במיוחד לואי פסטר, שהגה את הרעיון להזריק חיידקים לגופם של אנשים בריאים לגמרי.
בסוף ימי הביניים ועד תחלית העת החדשה, שיטת רפואה מודרנית נכנסה לאופנה- הקזת דם (או בלועזית: פלבוטומיה, Flebotomia) [1].
שיטה זו, שקיבלה האצה בעיקבות כך שמטופלים רבים מתו ללא יסורים, נזנחה
כליל. הסיבה לכך היתה עצם העובדה שכמות המטופלים ירדה בצורה משמעותית מדי,
וזמן הגסיסה התקצר בצורה דרסטית. רופאים, שלא רצו להגיע למצב של אבטלה,
החליטו לא להשתמש בשיטה זו.
הרפואה בימינו
בעת החדישה, בה כמות התרופות עלתה מאד, עלה הרעיון של טיפול ברעלים
וחומרים רדיואקטיביים (כדוגמת יוד רדיואקטיבי). הרעלים הרבים שנוצרו
כתוצאה משידרוג התעשיה הכימית, שימשו את הרפואה לצרכים רבים, כגון: טיפול
כימוטרפי, אנטיביוטיקה, טוקסיקטולגיה וטוקסיקומניה.
נגד הרפואה והסבל שהיא גורמת, נוצרה ברכת ה"פולסא דנורא". אנשים חשובים ויקרים כמו יצחק רבין ואריאל שרון קיבלו את הברכה כסגולה נגד הרפואה המודרנית.
כיום, התרופה הפופולרית ביותר היא אקמול, מכיוון שכל השאר בריאות מדי בשביל לשרוד בשוק.
רופאים משתמשים באלפי מונחים רפואיים מסובכים ובשפות שאף אחד לא משתמש בהם (כגון לטינית), במטרה למנוע מאנשים אחרים להבין את תורתם. להלן מספר מצומצם של מונחים:
- פציינט ("חולה", "מטופל") - מהמילה האנגלית patient, סבלני. זה האדם שעליו מתבצע "הטיפול".
- רופא ("דוקטור", "המטפל") - אדם שתפקידו לגרום למטופל לסבול כמה שיותר זמן.
- אח/אחות - אדם שכל תפקידו הוא למנוע מהמטופל לברוח
מרופא. נחשב לנחות בהרבה ביחס לרופא, אך לאחים/אחיות נשמרת הזכות לדקור את
החולה, לשאוב ממנו דם ואף להזריק לתוך וורידיו חיידקים.
- תרופה - חומר כימי בעל שם מסורבל, שהרופא אמור לדעת מה תפקידו. שם התרופה מבוטא על-פי-רוב בליווי מבטא מזרח-אירופאי כבד.
- בית מרקחת - מחסן של תרופות. מקום מרבצם של הרוקחים.
- רוקחים - אנשים שלומדים 5(!) שנים בשביל לעבוד במחסן
תרופות. בקיאים בשפת הרופאים ואף יודעים לקרוא קווים מקושקשים. למעשה,
חוקרים רבים מאמינים כי הרוקחים אינם יודעים לקרוא קווים כאלו, אלא פשוט
נותנים למטופל פסולת רדיואקטיבית מהולה באקמול ולפעמים מצמידים לו את
התואר-"פורטה".
- מרשם - מכתב סודי שמועבר על ידי המטופל עצמו מידי הרופא לידי בית-המרקחת. כתוב בקודים, שאף אחד, חוץ מרופאים ורוקחים, לא מסוגל לפענח.
- כרטיס רפואי- מסמך, בו הרופאים מרכלים על החולה ומספרים עליו כל מיני שטויות. נשמר בסוד וכתוב בקודים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
