ניירת. בתקווה. אתם בטח שואלים את עצמכם "למה לא קרבי?" אז אני עדיין רוצה. מאוד. אבל הצבא לא. אני כבר פרופיל 82 . אז למה הוא לא עובר להיות קרבי? הצבא לא רוצה שאני אתרום לו, אז הוא החליט לעשות לי תכסיס: קודם רציתי להיות קרבי אבל לא יכולתי, עכישו אני יכול אבל הצבא גורם לי לא לרצות. אם אני אלך עכשיו להיות קרבי אני מוותר על שנה שלמה של פז"מ- מה שאומר שאני אתחיל את הצבא מחדש, מה שאומר לצאת מהצבא כמעט בגיל 24 אחרי 4 שנים סדיר. אכן, מתוחכם וערמומי הוא הצבא.
המטרה שלי כרגע היא להוריד פרופיל ל45 נפשי. אני כל כך מתבייש. אני. שכל כך רוצה ויכול לתרום לצבא. שמכיתה י' חולם על שירות קרבי. כשראיתי מה הפרופיל שלי בכיתה יב'- 64 התבאסתי ביותר, אבל אחרי תקופת אבל מסויימת אמרתי לעצמי 'טוב, אז אם לא קרבי אז לפחות תפקיד ג'ובניקי משמעותי'. הרי אני בסך הכל בנאדם איכותי עם נתונים גבוהים (ביררתי בשלישות).
נעשו טעויות ולא הגעתי לתפקיד לרציתי. הגעתי בסופו של דבר לתפקיד מכונאי. מכונאי?! מה הקשר של זה אליי? בתיכון למדתי פילוסופיה ופסיכולוגיה ובחיים לא התקרבתי למברג- ואיכשהו כן, זה מה ששמו אותי.
תמיד אמרתי לעצמי שהדבר הכי חשוב בצבא זה לנצל את הזמן. השנה הזו בצבא אני לא זוכר אותה כמעט- עברה לי כמו כלום. כנראה בגלל שניצלתי אותה בעיקר לשינה וצפייה בDVD. לא בגלל שהתחמקתי או הוצאתי גימלים. פשוט לא היה מה לעשות.
לא, לא אסכים לזה. המטרה שלי עכשיו היא להוריד פרופיל בכדי לעבור לתפקיד פקידותי ולהתחיל ללמוד- לתואר ואנגלית ברמה גבוהה.
כל כך רציתי להיות קרבי. לא בשביל "להרוג ערבים". אף פעם לא היה לי לחוץ להרוג מישהו. כנראה בגלל הכבוד, למרות שכבר אין היום הרבה כבוד לקרביים או לחיילים בכלל. הרבה זה בשביל להגיד "הנה, אתם רואים? אני עשיתי את זה! אני יכול לעשות את הדברים האלה. אני לא חנון ואני לא ילד אני גבר! אני מסוגל לזה! להיות אמיץ לשרוד את זה, את המאמץ הפיזי ובעיקר הנפשי". אבל לא. בכאב קשה אני מוותר על זה.
אני לא נוהג לכתוב כאן על מקרים ואירועים שקורים לי בחיי היומיום אבל כאן אני חייב לחרוג ממנהגי ולספר על אירוע משעשע והזוי שקרה לי ממש אתמול:
חבר שלי מהצבא המליץ לי ללכת ל"מסאג, מפנק בתל אביב". שזה בתכלס בחורה ערומה עושה לך מסאג' בעירום מלא ואז מביאה לך ביד. אני לא חייב שום דבר לאף אחד- יאללה על הזין שלי, למה לא.
אני מגיע למקום המומלץ מראש, ומתחיל את העניינים. בזמן המסאג', אני מתחיל לדבר עם אותה בחורה צעירה ומספר לה בגיחוך שהפעם האחרונה שמישהו עשה לי מסאג' היה בטורקיה כשגבר שמן שעיר וערום טיפה פחות ממנה פירק לי תצורה בחמאם.
התחלנו ככה בזמן המסאג' ( שבינתיים כבר התקדם) לדבר ולצחוק, היא שאלה אותי מה אני עושה בצבא ולמה חברה שלי לא עושה לי את זה. "מה? אין לך חברה?" היא שאלה בזמן שהיא מעבירה אגודל על כיפתי. ואז מספרת לי שהיא נורא אוהבת לבלות באיזה מועדון תל אביבי ששכחתי את שמו ואולי אני גם אבוא לפגוש אותה שם.
בשלב זה אני חייב לציין שמאוד הוחמאתי. הבחורה הזאת רואה מי יודע כמה גברים ובולבולים ביום. ודווקא בי היא התעניינה- אולי דווקא משלי היא התרשמה. בעודי מתלבש היא שואלת אותי מתי אני אחזור אליה שוב ואני ממלמל משהו על זה שתהיה מלחמה בקרוב ומי יודע מתי אצא שוב.
מאוד מחמיא לי שבחורה שגדולה ממני בשלוש שנים (בת עשרים וארבע כך היא סיפרה לי) מתחילה איתי. מצד שני העבודה שלה זה לעשות לעשות לאנשים ביד. הזונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
