באמצע הלילה מתעוררת מעוד חלום עליך.
עברו כבר 21 יום מאז שאני בבנגקוק
והלב לא מפסיק להלום בחזה
ההתקפי חרדה תופסים אותי לגמרי לא מוכנה
וכבר חשבתי שניסיתי הכל
יוגה ומדיטציה
שירה וציור
דיבורי אין סוף עם כל מי שרק מוכן להקשיב
פינוקים וחטיפים להזכיר לעצמי שמגיע לי
ולא משנה כמה ניסיתי להסתכל פנימה לא יכולתי
לאלף את הקוף
לא יכולתי לגרום לו להפסיק לצווח לי בתוך הראש
הימים שלי נעו בין חיוכים וצחוק לבכי בלתי נשלט על הדקויות הקטנות
על המנגינות שלחצו לי את הכפתורים בלב הרך שלי
והיום העזתי
לשחרר אותך, לשחרר אותי
ולהתבונן לעבר עמוק בעיניים
זה יום חשוב.
לדעת לשחרר זה משהו שתמיד רציתי להשתפר בו
והערב, הרגשתי שבאמת שחררתי אותנו
והעבר הטיח בי כאלו פרופרציות שאפילו קצת רציתי לצעוק על עצמי: "תגידי, מה קרה לך?"
כאילו שכחתי את כל העבר שלי
קצת התקפי חרדה ואני כבר מאבדת שליטה?
שנים שייחלתי להיות בדיוק פה
שקופה,
בעיר זרה
לבד.
ופתאום זה כבר לא מרגיש כל כך נחמד
והלבד הפך לבדידות
ולא הצלחתי להבין למה זה כל כך כואב לי
וביקשתי, התבוננתי בשתיקה על העצב
בחנתי אותו, חיבקתי אותו
ובכל זאת הוא לא הניח לי
לא הצלחתי לפקוח את עיניי לעומקים שבי
עכשיו, בעזרת העבר ואני
הצלחתי להבין
יש בי פחד טמוע עמוק בשורשי הנפש
שפוחד שלא יאהבו אותו לעולם
אולי זה איזה משקעי ילדות
אולי זה כי ביליתי שנים בשנאה עצמית
אבל אני יכולה להגיד
שהשנה הרווחתי ביושר את הקבלה העצמית
אני חושבת שסוף סוף התבגרתי
לומדת בכל יום קצת ומחדש לאהוב את מי שאני
אני עושה זאת בעזרת הנסיון להיות האני הטוב יותר שבי
כל יום קצת
לתת את ה100 אחוז שלי
לא תמיד ה100 אחוז הוא אותו הדבר. היום למשל הוא היה נמוך מאד
אבל התחייבתי לעצמי לעשות כל שביכולתי לעודד אותי
לספק את כל צרכיי
זה כבוד בעיניי, כבוד שלמדתי לרכוש לעצמי.
אז אם אני אוהבת אותי, וטוב לי איתי
מדוע הפחד הזה טמוע כל כך עמוק?
אולי זה השיעור האמיתי שאני צריכה ללמוד
אני מוכנה לחפש את התשובה במסע שאני בו
אני מוכנה לעשות שיעור כפול
בעבודה עצמית ובשחרור מהפחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
