Freedom

כשאני הולכת בטננט קריק בזמן שקיעה משהו בי נצבט במקום השקט הזה

אני יודעת שהיה יכול להיות פה יפה, שהיה יכול להיות פה נעים

אבל דברים כל כך מעוותים

אני רואה ילדים רצים יחפים ליד ההורים שלהם ששיכורים ומלאי צלקות

וכולם כביכול משפחה אחת

האמא או הדודה או האחות צועקת על הילד והוא משתתק

ומשהו בי מרגיש שנחסמתי

שחסמתי את עצמי מלאהוב

שלא הצלחתי לדייק מספיק

ולמצוא את הקו בין אהבה לנוחות

בין טבע לרצון

בין אושר לדיכאון

בין בדידות לחופש

השנה

היומולדת שלי יהיה עצוב

כי אני מסתכלת לאחור בגעגוע תהומי

שמכאיב לי עמוק בבטן ועמוק בלב

מתגעגעת אל הילדים שלי שהכינו לי עוגה די מגעילה וברכה די מצחיקה

וחיכו עם בלונים שאגיע כי אין מצב שלא חוגגים יומולדת

מתגעגעת אל הגר ואביעד שלמרות שלא היינו הכי קרובים לפחות הייתה לי חברה

שיודעת שבשבילי לחגוג זה הדברים הקטנים

זה לא מסיבה גדולה ואלכוהול ולדפוק את הראש

זה המילים, החיבוקים והמחוות

שגורמים לי להרגיש אהובה ורצויה ומשמעותית

ואין לי שום דבר מזה כאן כרגע

ועצוב לי מאד

God forgive me

before I sin

because I'm so fed up with whats within

trying to keep my head above the water

while everyone around me sink into the bottle

I cant find my place

cant find my peace of mind

keep on thinking of what I left behind

sometimes I really feel like im ready to make the call

fuck it all

cut myself loose

and go