הבלוג שלי רק שלי

כמו בד"כ, המטרה שלי כשנכנסתי לישראבלוג לא הייתה לרשום פוסט..אבל איכשהו זה קרה.

כבר כמעט שנה שלא רשמתי פה כלום, ואני בכלל לא יודעת אם זה יועיל לי לרשום עכשיו.

קשרים זה עסק בעייתי.

איך אפשר לזרום עם קשר התחלתי אם את/ה לא בטוח שאתה מעוניין או לא?

אני בד"כ חושבת שאני לא מעוניינת כמעט מההתחלה, ואז חותכת מהר מאוד. 

אחרי שזה קרה לי מספר גדול מדי של פעמים, התחלתי לחשוב שאני נמנעת מיותר מדי דברים.

דברים די קריטיים לעתים, כמו למשל להכיר את הבנאדם איתו אני יוצאת וכד'.

האי ודאות מוציא אותי מדעתי. אם האי ודאות בא מהצד השני, זה מאוד קשה,

אבל אם היא באה ממני, היא בלתי נסבלת. אני ממש מרגישה שאני מתעללת בבנאדם.

גם אם זה כולה דייט שני. כנראה אני מדמיינת את עצמי במצבו ורוצה למות. 

ולחשוב שאני עושה משהו ככ כואב למישהו, הורג אותי. על אף העובדה שאין מצב בעולם 

שמישהו ממי שיצאתי איתו, רגיש כמוני בקטעים האלו. אז סה"כ אני סתם סובלת.

חושבת המון המון המון, וסובלת כ"כ הרבה, שאין לי בכלל מקום בראש ובלב להכיר את

הבנאדם. ממש מתכון לכשלון הבאתי לי פה.

אבל עם כל זה, אני נאבקת בנטייה הטבעית שלי לשלול, מפחד, וכן יוצאת לדייטים, 

וכן מנסה לתת צ'אנס למערכת יחסים להתפתח. וכואב לי כשאני קולטת חד משמעית שזה

לא זה. ואם זה חד משמעי, מה אני יכולה לעשות? אפילו "לתרגל" את ההתחלות ואת 

תקופת החיזורים והבילויים עם בני המין השני אני לא מצליחה. כי כל הזמן אני מרגישה 

אשמה שאני פוגעת בו כשאני מנסה להחליט אם אני מעוניינת או לא, כשאני לא ממש סגורה על עצמי.

כאילו בדייט שני כולם בנויים לחתונה..

לאדעת מי המציא את המוח שלי, הוא נורא מעוות בחלקים.

אבל יש אנשים שההתחלה איתם נחמדה כזאת, עם ציפייה להמשך, אבל לא משהו לחוץ ואובססיבי,

..........נכון?

מקווה לגלות שיש.

ועוד יותר, 

מקווה לגלות שאני מסוגלת לחיות בקשר בו אני מעוניינת בבנאדם, ולא הופכת אותו לכל עולמי,

וגם ממש לא סגורה על חתונה על הדייט הראשון/שני.

מקווה וממשיכה להלחם כדי שיהיה טוב.

ועוד יהיה.

וגם עכשיו לא כזה רע, אז כדאי שאפסיק להתלונן.

ואסתכל על החיובי :)

שיהיה סוף שבוע מעולה!