וויסקי מהול בדמעות
מציאות היא אשלייה שנוצרה כתוצאה מחוסר באלכוהול |
| 11/2007
התחלה אופטימית עם סוף אופטימי קצת פחות
טוב מה אני אגיד לכם, כתבתי סיפור שלם, ממש הגעתי לסיום שהמחשב החליט שבא לו להתרענן אחרי יום עבודה, מגיע למניאק. בכל מקרה, המסקנה שהסיפור לא היה נועד להכתב, ולכן אפצח במשהו חדש.
הפסקתי לעשן. כן כן, אחרי תקופה ממושכת עם הסיגריות, ותקופה עוד יותר ממושכת עם הטבק לגלגול, החלטתי שזהו, די! אני צופה בכל בוקר אל הכיור בשרותים, לא מאמין מה נמצא שם, גושים שחורים של זפת צפים בליחה מבעבעת, מראה זדוני ביותר, ולחשוב שיש לי מפעל שלם ל...לדברים האלו.
כבר שבועיים שהפסקתי לעשן. הבעיה ש"הפסקתי לעשן" הוא מושג מאוד גמיש, ואפשר למצוא אין ספור פירצות במשפט הזה. אתם מבינים, העולם מתחלק ל3 סוגים: המעשנים, הלא מעשנים ובחריץ קטן בניהם, נמצאים הפליטים האפורים. אלו שהפסיקו לעשן, הצהרה פומבית, אבל מוצאים עצמם מעשנים בסתר.
לעיתים, אני מגרד כמה שקלים ויורד למכולת השכונתית, המצית כבר בכיס.
המוכר הגרוזיני כבר מכיר אותי, ושלוף בזריזות קופסת מלברו מאחורי הדלפק ," כמה בשביל חמודי?" הוא אומר בחיוך, כבר הרוויח עלי הרבה המנייאק, עם תעריף של 1.5 לסיגריה. אני מעביר לו את השקלים הבודדים שביד ימין ובאותו הזמן כבר מושיט יד את שמאל לשלושת המלכים הקטנים.
לעזעזל, ביד רועדת הכנסתי את הסיגירה בין השפתיים, האש כבר מוכנה להבעיר, מחכה בתשוקה לשרוף משהו. לקחתי שאיפה עמוקה, חיוך עלה על שפתי, העשן כבר בחוץ.
הרוחות יוצרות מוזיקה ייחודית שהן עוברות בין הרחובות, המוזיקה מלהיבה את הסיגריה שלי,מכניסה צליל חדש בכל שאיפה ונשיפה.
אני מרגיש טוב.
אבל היי , הפסקתי לעשן, כבר שבועיים באמת! ברור שארגיש טוב....
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בקבוק שבור