וויסקי מהול בדמעות
מציאות היא אשלייה שנוצרה כתוצאה מחוסר באלכוהול |
| 12/2007
שאני צמא.
עשרות בנות מלאו את המסדרון, פיות פעורים ועיינים מופתעות בעודי מתקדם אל הדלת האחרונה. "מה אני עושה כאן?" ניסיתי להזכר, שולף את פתק הנייר מהכיס ומסתכל ברשימה.
12:00- ראיון עבודה בבית המשפט
מאחורי הדלת נגלה לעיני אולם גדול , דחוק בשורות של דלפקי מחשב קטנים, כולם זהים, כולל מי שאיכלס אותם. נשים מבוגרות שמחפשות הכנסה נוספת, מתבגרות חסרות תעסוקה וכמה עולות חדשות שהתקשו בהקראת הטקסט . אלוהים אדירים, מדובר בטלמרקטינג של ההוצאה לפועל! מה אני עושה כאן בכלל? השאלה ריחפה פעם נוספת, אך לא היתי צריך להציץ בנייר. החלטי, ועצבני על הזמן שבוזבז בפקקים, יצאתי מהבנין והדלקתי סיגריה.
החברים לא זמינים, חלקם תקועים בצבא, האחרים בעבודות אפורות ומשעממות, כך שלא היה לי מה לעשות ובחרתי לחזור הביתה. תחנת האוטובוס היתה רחוקה, אבל מזג האוויר הנעים קרץ לי לטיול קצר וחוץ מזה לא ביקרתי באזור זה של העיר מאז ילדותי.
שלט קטן צד את עיני, לא, אני לא טועה, אני קורא את האותיות פעם נוספת וחושב.
"עולם האלכוהול". המילים צפות בראש, לא נותנות לי מנוחה...אולי...אולי...רק אציץ?
צלילים בוקעים מהחנות, טונים נמוכים ומפתים מתלחששים מבפנים, הם קוראים לי?
בצעד בטוח נכנסתי.
הצלילים בקעו ממאות הבקבוקים שנחו על מדפי עץ, הם שרו בסימפוניה של פיתוי, שירי הלל לוויסקי, לרום, לג'ין ולוורמוט, ליין ולקאלאבדוס , לכל משקאות העולם.
ואני היחיד ששומע, מהפונט.
בלי היסוס האצבע מכוונת לבקבוק Jack , המחשבות על המינוס מתחילות לדהות בכל צעד שהמוכר עושה אל עבר המדף. " הכל בסדר?" הוא שאול אותי, מבט מודאג .
אמצע החורף ואני נוטף זיעה, היידים חלקלקות , רועדות בעודי מכניס את הבקבוק לתיק.
" אני רק חולה, באמת אין שום בעיה" אני משקר ורץ החוצה .
פותח במיומנות וזריזרות את הפקק ולוגם.
"אתה באמת חולה" אני חושב תוך כדי הלגימה " אתה אלכוהוליסט".
אני מסכים עם עצמי ולוקח עוד שלוק....
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בקבוק שבור