אתמול בערב איכשהו ניכנסתי לבלוג...לפוסט של סילבסטר שהיה לי שנה שעברה.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=172511&blogcode=3152378

השימחה, החיוכים, האושר..גורמים לי כבר להקיא. הזוי אה?

לא יודעת למה, לא יודעת איך ומאיפה זה בא...אני מתגעגעת לחיים הקודמים שלי.

באמת שאין לי מושג למה,  החיים שם היו דיכאוניים, אך מלאיי אקשן. החיים שם היו מפחידים, אך הזויים.

שם למדתי מה זה כאב, שם למדתי מה זאת אהבה, שם למדתי מה הוא פחד.

ופה? הכל כבר משעמם..משעמם אותי כל כך.

אף פעם לא חשבתי שאומר- לא בכיתי כבר חודשיים. גם כשבגדת בי, גם כשליכלת עלי, לא בכיתי.

למה? כי פה הכל טוב, ולא משנה מה יקרה.

לא חשבתי שאיי פעם אומר אבל - אני מחייכת כל שניה, אני פשוט מאושרת, וזה מתחיל לשעמם.

מצחיק, הא? אני יודעת שאלפי אנשים היו מתחלפים איתי...באמת שהאושר שלי טהור, בזכות החברים שלי, האמא התומכת שלי, הציונים הגבוהים שלי, והמחזרים שלי, כן כן מחזרים ^_^ .

אני רוצה לדעת כאב מה הוא...שוב...אני רוצה לבכות אך אינני מוצאת סיבה והדמעות לא יוצאות..

אני רוצה אקשן רוצה ריגושים..הכל כל כך מאוס! תיפגעו בי, מתחננת שתיפגעו בי. אני רוצה לבכות..

בטח חושבים שאני לא שפויה, מטומטמת שנפלה על כל הראש...אבל זה מצחיק, אני באמת רוצה כאב, רוצה אקשן רוצה ריגושים.

תיכננתי ליסוע בסוף שבוע לעיר הקודמת שלי, באר שבע. ארבע שעות נסיעה..אין לי אצל מי לישון, איפה להיות ועם מי. הרי ניתקתי איתם קשר...יש לי רק את דימה, אבל הייתי מתנשאת אליו לאחרונה ואמרתי לו שאני רוצה שנתרחק...לטובת האושר שלי זרקתי הרבה אנשים. ואני מצטערת על זה כל כך. ועכשיו אעשה הכל להיכנס חזרה לחרא הזה, טוב לא עד הסוף...אני יודעת שכשאלך למקום ההוא שוב..הם יראו אותי...מעניין איך התגובה שלהם תיהיה...שירקו עלי, שיצחקו שישפילו אותי, שיצעקו עליי שיחייכו אליי...האמת? שלא אכפת לי. כל עוד יהיה לי אקשן,יהיו לי ריגושים אני מוכנה ללכת על הכל.

עוד 4 ימים אני שם, לא מעניין אותי גם אם אצתרך לישון על ספסל.

please hurt me.

crazy!