עייפות מתפשטת

מושכת בשולי גופי ליפול לשינה מתוקה.

גם בחריץ הקטן ביותר

המפריד בין מציאות לחלום

נמצא אתה.

מחשבותיי נוסקות מעלה, מרחפות,

ואט, נופלות ברעש עמום לתודעת ראשי.

המיטה היא המקום בו אתה הכי חסר בי,

גדולה מדי, קרה.

וגם החולצה שלך, שוכבת, ריקה ממך.

נשאר קצת ריח, לטובת ניווט החלום אליך.

אם אשן עד שתבוא,

ארגיש ערה.