אני מתגעגעת לחופש.

אני צריכה את הריצות האלה.

את העיסוקים.

הכל מעצבן. והכל מפריע פתאום.

נמאס לי לדבר מגבוה

אני רוצה להיות ברורה.

לפעמים אני כועסת ואני לא יודעת על מה.

אולי כי אני אף פעם לא מסכימה לעצמי לכעוס ובולעת הכל ושומרת בבטן.

ואז כשזה קורה אני לא מבינה מאיפה זה נוחת עלי.

וגם הוא.

וגם הם.

אני צריכה למצוא עבודה ולרץ ממקום למקום ולא לישון ולא לחלום על שום דבר.

אני רואה את הדברים שאני מפסידה

אחד אחד

הולכים ועוברים לי מול העניים.

זה נראה כאילו אני אפאתית לגמרי ולא אכפת לי בכלל.

לפעמים זה ככה

ולפעמים נשבר

לי.

ואז זה כן.

אני צריכה לנסוע מכאן לכמה ימים ולא להיות חייבת שום דבר לאף אחד ולא להצטרך.

אני באמת מתגעגעת.

אני לא יודעת בדיוק למה.

מה שאני כן יודעת,

שהחיים האמיתיים עוד שניה כאן,

וזה לא פשוט כמו שחשבתי.

עיפרון על נייר.

2008.