קריסטל

פרק ג'- בבקתה של ארלוק

"...וכך החלטנו שעדיף שעדיף שתישארי אצל ארלוק ואחיך וויתר על המלוכה כי לפני העסקה בנו של ארלוק יהיה בעלך ויהיה מלך ואת תהיי אישתו  וג'ון יהיה אביר" סיים את הסיפור רוברט בזמן שהוא וביתו רכבו ביערות לעבר הבקתה של ארלוק. "אני אראה אותכם לפני שיהיה מלכת דינס-ביראן?" שאלה קירה. "כמובן! אנחנו נבוא לבקר הרבה" ענה רוברט. "אני אתגעגע עליכם" אמרה קירה ודמעות התחילו לזלוג על לחייה "אחיה כל-כך טוב עלי!". "אל תבכי. הכל יהיה בסדר" אמר רוברט.

 לאחר כ10 דקות רוברט עצר את הסוס ליד בקתה ישנה. "כמה שאני שמח שהגעתם!" אמר איש שיצא מהבקתה ברגע שהסוס התקרב עליה, איש זקן ושמנמן, מהסוג הזה שרואים עליהם, בכל תנועה ובכל הבעה שהם תמיד יגידו מה שאתה רוצה לשמוע, רק בשביל הרווח. "אבי, האם אתה בטוח שכך יהיה טוב?" שאלה קירה בלחש. "כן אני בטוח!" אמר רוברט קצת בכעס. "כנסו בבקשה" אמר ארלוק, מזמין אותם בידיו להיכנס לבקתה. "איפה חתני לעתיד?" שאל רוברט בעודו נכנס לבקתה וקירה הולכת אחריו ומחזיקה בידו. "הוא יצא לצייד, יחזור בערב" ענה ארלוק בעודו מתיישב בכיסא עץ קטן ללא משענת ומציע לרוברט את השני "האם תירצה לסעוד עימי?". "לא, תודה. אכלתי כבר. אני הפרק מביתי היקרה והלך" ענה רוברט. הוא חיבק חזק את קירה ופנה לכיוון הדלת, אך פתאום נישמע רעש חזק מאחוריו והקול הלוחש שאל: "באמת חשבת שתוכל לברוח ממני?". רוברט הרגיש שמשהו מוחצת את כל כולו ושכל איבריו בוערים מרוב כאב ורוברט נפל באיטיות על בירכיו ואז על הריצפה. "עוד בעיה נפתרה " לחשה מאב.

 דלת הכניסה נפתחה בחוזקה ובפתח הופיעה ליידי מרגרט. "מרגרט..." לחשב רוברט נאבק בכאב שעטף אותו. "אני רואה שטיפלת כבר בהכל, מאב" אמרה ליידי מרגרט וחיוך רשע הופיעה על שפתיה "תודה לך". "מ...מרגרט?" מלמל רוברט "למה?". "כי אני לא צריכה אותך! אתה רק מפריעה לי! והילדה הקטנה הזאת! היא פשוט בושה בשבילי! בת למשפחת קוסמים חסרת כוחות קסם שאפילו ילדתה הקטנה יותר חזקה ממנה!" התפרצה מרגרט "וכל מה שבת-דודתי היקרה, מאב, רצתה בעד היפטרות משניכם היה לקבל את הילדה בגיל 5 והיא אפילו עזרה עוד יותר כשמתתי בלידה של הילדה הארורה הזאת, אך המוות שלי אפילו עזר לי, אחרת איך היית מסבירה לך את העלמות הילדה? בני הקטן והיקר נשאר ללא אחות וללא מישהי שתשפיל אותו כמו שהשפילה אותי בשנותיה הראשונות, ללא אחות שיותר חזקה ממנו". "למה...את...אוהבת אותו...כל-כך?... חשבתי שלא נישאר... בך שום...צל אנוש" שאל רוברט מנסה לפגוע בה לפחות קצת על כל מה שעשתה לו ולביתו. " אין לי כוחות לעומת אחותו, זאת הסיבה. הוא בני הראשון ובעיניי היחיד, אך הוא מאמין בחשיבתך החדשנית של שוויון ולכן לא יכול למלוך על דינס-ביראן" ענתה מרגרט. "וכן בדיוק נכנס בני, אותו בחרו גבירותי הנכבדות להיות למלך דינס-ביראן הבאה" התערב ארלוק. "שתוק" ציוותה עליו מאב. "כי הרי אישה לא יכולה לשלוט בעצמה, הלא כן בעלי היקר?" ליידי מרגרט הרימה את ראשה של רוברט וסטרה לו. לפתע היא בעצמה נפלה על הריצפה ליד בעלה ונשמעה צעקה מחרישת אוזניים שהגיעה אפילו למחוזות צ'סטר. מאב רכנה על ברכיה מעל בת-דודתה בניסיון לעזור לה, אך היה מאוחר מדי. הבעת סבל איום קפאה על פניה היפות של ליידי מרגרט. בזמן שהמלכה מאב ניסתה להציל אותה היא שיחררה את אחיזתה מרוברט והוא התחיל להתקדם בזחילה לעבר הדלת, אך ארלוק היה זריז יותר מרוברט, שעבר הרגע התעללות והספיק לחסום את מעברו. הוא תפס את ידו של רוברט וחרט עליה משהו שניראה כמו 4 עיגולים מחוברים בתוך עיגול חמישי גדול יותר. רוברט התקבץ על הריצפה וגופו התחיל לפרפר, לאחר כמה שניות הוא קפא ולא זז יותר. מאב וארלוק הסתובבו לעבר קירה שישבה כל הזמן בפינת החדר, כולה מקובצת ורועדת. שיערותיה השחורות והארוכות כיסו את פניה ודמעות זרמו מעיניה הכחולות כנהרות. "האם את מבינה מה עשית?!" לחשה מאב, אך לחישתה נשמעה יותר סוכנת מהצרחה הכי חזקה. "למה את חושבת שהילדה הקטנה הרגה אותה?" שאל ארלוק בתמיהה. "אתה הרי לא יכולת לעשות את זה, גוש טינופת שכמוך! הילדה הזאת כבר הרבה יותר חזקה ממה שהיית או תיהיה אי-פעם!" לחשה מאב באותו קול זועם. "האם יורשה לי לשאול מלכתי?" ניסה להעלים את שגיאתו שאל ארלוק בקול הכי מתרפס שרק יכל. "תשאל, גולם" ענתה מאב. "האם...בני יקבל את דינס-ביראן?" שאל ארלוק באותו הקול. "אין לי שום צורך במקום הזה" ענתה מאב בקול יותר רגוע "גם ככה הבן שלך לא יכול להזיק לרצונות שלי". "או, תודה לך מלכתי!" ארלוק ירד על ירד על ברכיו לפניה. "קום!" לחשה מאב בזעם ומשכה את שערותיו בשביל להרים אותו "ואתה!" פנתה מאב על קירה "מהיום את תגורי אצלי". "אני..אני לא התכוונתי להרוג את אימי" אמרה קירה בשקט בעוד דמעות ממלאות את כל פניה. "את רצית בזה הכי שבעולם באותו הרגע. רק שאת פוחד להודות בזה בפני עצמך" אמרה מאב ותפסה את ידה של קירה ושתיהן נעלמו בענן ירוק.