היום הייתה לי תקרית עם מ.צ. בכניסה לבסיס... המ.צ. הזו היא משהו מיוחד, "מנאייקית" שמדי פעם היא "אורבת" לחיילים תמימים בשביל לתפוס אותם לא מדוגמים - על גילוח, נעליים כומתה וכל זה... וכולם אורבים, אבל היא מאלו שמחכות במיוחד בשביל לתפוס חיילים, היא רואה בזה הנאה מסוימת...
ואני, חייל למופת שכמוני, מיהרתי בבוקר, לא היה לי זמן להתגלח אז באתי לא-מגולח, שזה אומר זיפים קטנים וסקסיים על הפנים וזקן חצי צרפתי...
בקיצור אני צועד לי אל עבר השער, AKA גגוב האריות לאחר שראיתי מי עומדת בכניסה, כולי שמח וטוב לבב ורואה אותה, משתדל לא להתייחס ממש. נותן לה חיוך ממיס, חיוך מכל הלב, הרי בנסיבות אחרות יכולנו להיות חברים מאוד-מאוד, אבל מאוד-מאוד צמודים (נסיבות אחרות = לי אין חברה והיא לא זונה), עומדת בכניסה ומחכה, וזה היה נראה שהיא מחכה בדיוק לי.
בוקר טוב! אני אומר לה כולי מחייך.
"חייל למה אתה לא מגולח?" החמודה ממשיכה במשחקון שלה.
"אל תשאלי איזה לילה היה לי אתמול", אני אומר לה תוך כדי קריצה, וממשיך ללכת, מספיק לתפוס את המבט על הפנים שלה וכולי מחייך לי :)
והכי מצחיק שהלילה המדהים לא היה אתמול, אלא הוא מתחיל עכשיו!! אז אם מחפשים אותי, תגידו שיצאתי :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
