עולמי הקט...

טוב, אז סיימתי ביצפר, ולמיטב ידיעתי חסרה לי רק יחידה שלישית מתמטיקה. אני אשלים אותה בינואר. השבוע התחלתי קורס פסיכומטרי. החלטתי שאם כבר אני מתגייסת בפאקינג אפריל אז לפחות אני אעשה פסיכומטרי, שגם ככה הוא תקף לשבע שנים, ובחורף אני אשלים מתמטיקה ואם יבוא לי לשפר איזו בגרות אז זו ההזדמנות שלי. חוץ מלימודים אני עובדת..... במפעל לאריזת חמגשיות. כל מי שאי פעם היה תקוע במוצב ואכל מתוך חמגשית שחורה יכול לדעת שאולי אני שמתי לו את האוכל בפנים... :) זו עבודה די מגעילה, משמרת זה 7-10 שעות, משלמים 18 שעה ואחרי השעה השמינית משלמים 22 וחצי, יש חצי שעה הפסקה באמצע שמורידים לי עליה 9 שקל מהמשכורת (כן כן, חוצפה..), אני צריכה לעמוד במשך כל המשמרת ולהכניס אפונה או תפו"א או אורז או בשר או ווטאבר לתוך החמגשית המעפנה הזאת, אבל לםחות גם אחותי וחברים שלה עובדים שם אז צחוקים.... וזה גם לא שיש לי ברירה או משהו... כסף זה כסף. לפחות עד שכולם יתגייסו / יחזרו לביצפר ואז אולי אמצא לי עבודה נורמאלית בחנות בגדים או משהו כזה.

איתי ועם קובי הכל בסדר, כבר עשרה חודשים ביחד (והמונה דופק... :) היה לנו משבר קטן ונפרדנו לשבוע, אבל עכשיו הקשר חזק מתמיד. איזה כיף.... :) הוא עכשיו בקורס מ"כים, רוצה להיות מ"כ טירונים, אבל יש לו איזו בעייה ברגל, היה לו שבר מאמץ לא מזמן, ולפעמים היא כואבת לו וזה נורא מלחיץ אותי כי זה די מסוכן כל הסיפור, אבל מאוד קשה לי להיות כנה איתו בעניין הזה כי האינטרסים שלי שונים. אני יודעת שלהיות מ"כ טירונים זו השאיפה הצבאית הכי גדולה שלו, ואני יודעת שחשוב לו לסיים את הקורס והכל, אבל אני ממש דואת לו, והאת שגם הוא דואג... אמרתי לו שילך לרופא, אבל הוא ואמר שהרופא עלול להוציא אותו מהקורס על חוסר כשירות והוא רוצה לסיים את הקורס, אבל זה עוד שלושה חודשים... אם כואב לו אחרי ריצה של 5 ק"מ איך בדיוק הוא יעבור עוד מסע כומתה...? ועוד בתור מ"כ, שישן אולי 3-4 שעות בלילה, ושינה זה מאוד מאוד קריטי לרגל שלו. כמובן שגם לי יש אינטרס נוסף - אם הוא יהיה ג'ובניק אני אראה אותו יותר. אולי אפילו הוא יצא חמשו"שים... איזה חלום... וזה לא שהוא סוגר כל כך הרבה, אבל יומיים זה כל כך מעט.... שישי-שבת, רק לילה אחד, וגם בגלל שזה סופ"ש זה מגביל בהרבה דברים, כמו למשל שאנחנו רוצים ללכת לטפס על קיר טיפוס אבל זה סגור בסופ"ש ועוד כל מיני דברים כאלה. אני רואה אותו משישי אחה"צ עד שבת בלילה. פעם בשבוע אני רואה אותו למשך 30 וקצת שעות... ועוד עכשיו אחרי שחן ועודד התגייסו וכל השאר אוטוטו מתגייסים אז אני צריכה להספיק לראות גם אותם בסופ"ש, וכמובן שהוא גם צריך לראות את החברים שלי, וזה כאילו שבכל פעם שהוא בא הבייתה אנחנו במירוץ נגד הזמן... ואנחנו כל כך צריכים ורוצים עכשיו זמן להיות לבד, כי זה מה שבעצם גרם למשבר שהיה לנו, פשוט לא היינו לבד מספיק. אוף... זה קשה... בכלל כל העניין הזה שכולם מתגייסים ורק אני נרקבת עוד חצי שנה זה מבאס. אז נכון שמצד אחד אני עושה פסיכומטרי ודואגת שהתעודת בגרות שלי תהיה הכי טובה שאני יכולה, ונכון שאני עובדת ועושה כסף בנתיים, אבל כל החבר'ה בסרט של הצבא וזה כאילו שאני נשארת מאחור, עוד לא מבינה על מה כל המהומה, מה זה בדיוק צבא, מה קורה שם, איך זה שם.... כי עד שאני אהיה שם בעצמי אני לא באמת אדע.

וכוסאימא של הצבא הזה גם. הורידו לי פרופיל ל-64 ואין לי מושג על מה. כשקיבלתי את המנילה היו לי שם תפקידים סבבה אז לא הלכתי לברר את עניין הפרופיל והחלטתי להסתפק בו, אבל אז שלחו לי מיונים לרפואה. אמרתי וואלה חובשת, סבבה. הגעתי למיונים, ראיתי שם את קרן ונוי אז היה ממש סבבה. היו לנו הרצאות וראינו סרט והיה לנו טופס למלא. אחרי השלב הזה חצי מהבנות חתמו וויתור והלכו הבייתה. יופי. יותר סיכויים לי. ואז יד הגורל התערבה... המחשב לא עבד. כל הבנות נבחנו שם לתפקיד פאראמדיקית או חובשת או סייעת רופא שיניים. אני רציתי להיות פאראמדיקית, אבל בשביל זה צריך פרופיל 72 ומעלה, כי זה טירונות קרבית וכל זה. בקיצור... בגלל שהמחשב לא עבד לא יכלו לדעת איזה פרופיל יש למי ומה כתבו למי במנילה, אז אמרו לנו לכתוב על הטופס את הדירוג שלי מבין שלושת המקצועות, אז חשבתי לעצמי, מה אכפת לי לכתוב פאראמדיקית? מה יש לי להפסיד? כתבתי. אחרי הסיפור הזה חילקו אותנו לרשימות וכל רשימה הייתה תלוייה על דלת של כיתה. בכל כיתה ישבו פאראמדיק, חובש וסייעת רופא שיניים ובחנו באופן אישי כל אחת מהמועמדות. אחרי שעות מרובות שישבתי במסדרון עם כמה בנות מצחיקות הגיע גם תורי. רק הפאראמדיק דיבר איתי כי זה המקצוע שדירגתי הכי גבוה.אמרתי לו שהפרופיל שלי הוא 64 וכתבתי בכל זאת כי אני מאוד רוצה את התפקיד והייתה בי תקווה כזאת.... אמרתי לו שאני לא יודעת על מה הורידו לי את הפרופיל ושאין לי בעיות רפואיות ושאני אלך לברר את העניין, אז הוא אמר שכרגע הוא יתעלם מזה אבל שאדאג לזה מהר כי כשזה לא יהיה בידיים שלו.... זה לא יהיה בידיים שלו. נראה לי שהראיון הלך לי ממש טוב, נראיתי רגועה (אני חושבת...) ולחצתי על הכפתורים הנכונים (אני מקווה...). בכל אופן נראה לי שהלך לי די טוב.

המיונים היו ביום רביעי וביום ראשון הלכתי לרופאים, סידרתי עניינים ושלחתי טופס לערעור על פרופיל יחד עם השאלון הרפואי שלי וכל מיני מכתבים מרופאים שאני בסדר. יום למחרת התקשרתי, הם אמרו שהם קיבלו את זה ושזה הועבר לרופאים. אחרי שבוע וחצי התקשרתי והזונות אמרו שהמסמכים לא מספקים והם לא רוצים להעאלות לי פרופיל. שערורייה! אני בריאה לחלוטין! מה זה 64??? מה אני אעשה עם זה...?.? כוסאימא שלהם..... שלחתי עוד פקס לבקשת פירוט סעיפי הורדת פרופיל שאני אדע על מה לכל הרוחות מדובר ועכשיו אני מחכה שזה יגיע בדאר.... אני כבר מתחילה לאבד תקווה שהכל יקרה בזמן.... בנאדם רוצה לתרום לצבא, למה לא לתת לו? חארות... אח"כ הם מתפלאים שאף אחד לא רוצה לתרום יותר.... אתמול אימא אמרה לי שמשהו הגיע בדואר מהצבא, כולי קפצתי חשבתי שהגיע הפירוט סעיפים ובסוף בכלל שלחו לי מיונים לתוכנית רקיע, שזו תוכנית של מפגרים שלמדו בחשמל (לא להיעלב בבקשה יש גם יוצאי דופן...) ועוד אחרי שכבר אמרתי להם פעמיים שאני לא מעוניינת להשתתף בתוכנית הזאת. אז מחר אני אתקשר לשם ואגיד להם שאני לא באה לשום מיון... ושישלחו כבר את הפירוט... אוף! אני שונאת את החוסר וודאות הזאת! אני כבר מת לסיים עם כל הסיפור הזה, להעלות את הפרופיל, שיגידו לי שאני פאראמדיקית, מתגייסת באפריל 06, מתחילה קד"צ בפברואר 06 וזהו! שאני לא אשמע מהם עד אז! טוב די עם הצבא הזה......

טוב, אין עוד מה לעדכן בנתיים.... עבודה, לימודים, קובי, חברים... זאת השיגרה שלי כרגע. אני מקווה שהיא תשתנה טיפה בקרוב.... שאמצא עבודה אחרת.... אם מישהו יכול לסדר לי משהו נורמאלי - אני אשמח מאוד! :) לילה טוב בנתיים ! :)