עולמי הקט...

יום למחרת כל הקטע ההזוי הזה עם טל, חברה שלי פגשה בחברה שלו (שגם לה קוראים טל..). היא איתה באותו בסיס, והן מכירות עוד מקודם מסתבר. טל סיפרה לה על הקטע הזה שהיה לי איתם בגוזניק, והיא אמרה שרק אחרי שהיא דיברה איתו הכל התחבר לה. מסתבר, שעוד לפני שנתקלתי בו לפני כמה ימים הוא סיפר שפעם הוא יצא עם איזו בחורה שהוא ממש פגע בה ושעד היום הוא מתחרט ומרגיש רע בגלל זה. ואחרי הקטע הזה היא הבינה שזאת אני. יותר הזוי מזה לא יכול להיות.... כל כך הרבה דברים רצים לי בראש... לא דמיינתי בכלל שהוא עדיין חושב על זה, שהוא זוכר את זה בכלל...אז אולי צדקתי. הוא השתנה, ועובדה שאיתה הוא לא כזה. מסתבר שהם יחד כבר חמישה חודשים והם גרים יחד. אולי בנים כן מתבגרים מתישהו... כל כך מוזר לי כל הסיפור הזה. מעניין עם יש עוד אנשים שפגעו בי (ולא חסר כאלה...) שעדיין חושבים על זה. שמתחרטים... אני מקווה לפחות שהם למדו מזה, כמו טל, מסתבר. דווקא הוא... דווקא הוא שכל כך שנאתי. דווקא הוא שכשסיפרתי לבידה מה קרה לי איתו אמרתי לו "הלוואי שהוא יישרף". אני זוכרת רק בנאדם אחד כזה שאיחלתי לו דברים כאלה, והוא פגע מאוד באחותי. אבל הוא לא קשור למונולוג הזה... הלוואי שהוא יישרף... באמת איחלתי לו את זה..? עכשיו חברות שלי אצלי ואחת מהן קוראת את הבלוג ובמקרה אמרתי לה "איך הגעיל אותי לראות אותו..". ואז החברה השנייה סיפרה לי את הכתוב למעלה. הזוי.... הזוי מאד כל הסיפור הזה...

זה לא ייאמן עד כמה זיעזע אותי לראות אותו. זה הציף כל כך הרבה דברים שקברתי כבר מזמן... למרות שבעצם, כשחושבים על זה, הקבר הזה לא היה סגור באמת. כמו שכתבתי בפוסט הקודם, עדיין יש דברים שגורמים לי לחשוב עליו, אבל ספציפית על אותו הערב לא חשבתי כבר מזמן. מידי פעם הייתי חושבת על זה שאמרתי לו שאף אחד בחיים לא פגע בי ככה, לפני שיצאתי מהאוטו, בפעם האחרונה שראיתי אותו. יש לי צורך לדבר איתו. לסגור את זה כמו שצריך. אף פעם לא אהבתי קצוות פתוחים. הם רודפים אותי. הבנתי שהם רבו בגלל זה. לא בדיוק הבנתי מה הלך שם. אני לא יודעת אם להתקשר אליה... עכשיו היא בטוח אצלו, מן הסתם, כי הם גרים יחד.