רכבת השדים הפרטית שלי - הבלוג של geebor

"היי, מה המצב?"
"סבבה, מה שלומך?"
"אני עוד חי, מקווה שלא סבלת יותר מדי אתמול."
"לא, היה דווקא די נחמד."
"רק נחמד?"
"תראה, לא נראה לי שניפגש שוב."
"מה??"
"תבין, אתה בחור נורא נחמד, אבל מכוער מדי בשבילי-"
"תגידי את עיוורת??"
"וקצת דביל."
"מה??"
"ומילא הצורה.. יש לך ריח רע מהפה, ואני לא אוהבת את איך שאתה מתלבש."
"אבל אמרו לי שהסבנטיז חזרו לאופנה! פדלפון אחד ואת כבר שופטת אותי לחומרה??"
"תראה geebor, אתה באמת חמד, אבל זה לא זה."
"חמד?? חמד??? זהו המסמר האחרון בארון המתים של הביטחון העצמי שלי, תודה באמת."
"אל תיקח את זה קשה, אני בטוחה שיש מישהי בשבילך. איפשהו."
"תקשיבי, את בטוחה שאיתי יצאת אתמול? אני הרי חתיך לא נורמלי!"
"חתיך, עוד מילה שיצאה מהאופנה. אל תדרדר את דעתי עליך למקומות נמוכים יותר."
"אבל אבל"
"אין מה לעשות. תתמודד."
"טוב."
"ביי."
"רגע, מה עם איזה מספר, ככה בקטנה?"
"מספר? אתה חייב להתעדכן במציאות geebor. כבר לא אומרים מספר."
"אז איך?"
"זיון לדוגמה."
"אז רגע, מה עם איזה זיון, ככה בקטנה?"
"אצלך אני בטוחה שזה בקטנה."
"מה יהיה איתך? פרוייקט השפלת geebor? ומאיפה את יודעת?"
"הפדלפון שלך היה צמוד מדי."
"קראפ."
"טוב תשמע, הנח לי לאחוז בשביבי ההערכה שנותרו לי אליך ובוא נסיים את השיחה הזו."
"טוב. אבל את עוד תצטערי על זה!"
"כן כן. להתראות geebor."
"ביי."

בחורות שלא מבינות מה טוב בשבילן. לא יאומן.

[הבחורה איתה יצאתי אתמול היא באמת בחורה מקסימה. סיפרתי לה על הבלוג ונתתי לה את הכתובת. הבטחתי לה שאקדיש פוסט משעשע לפרידתנו המתוקשרת. אנא מכם - התפוצצו מצחוק בתגובות, כדי שהיא תרגיש טוב עם הנזק העצום שהיא גרמה לביטחון העצמי שלי. תודה.]