למרות גילי הצעיר זכיתי להיות בהופעות רבות במהלך חיי. קשה לי להיזכר בכל ההופעות בהן הייתי - היה שם מיינסטרים (REM, Radiohead, Prodigy, Suede למשל), מידלסטרים (Dave Matthews Band למשל) ודברים מעניינים יותר (Tricky למשל).
את שתי ההופעות הטובות ביותר בהן הייתי דווקא קל לי לבחור. מקום שני: Sonic Youth בסינרמה.
ההופעה של Sonic Youth הייתה מדהימה מהרבה בחינות. זוהי אחת הלהקות האהובות עלי, ובהתחשב בעובדה שהסולנית שלהם (קים גורדון המהממת) מבוגרת בשנתיים מאמא שלי (ואני כבר לא נער צעיר אני) זוהי אחת הלהקות המעולות נקודה.. כמו שאתם כבר יודעים, אין אירוע בחיי אשר עובר בשקט וללא תקלות. הופעה זו לא הייתה שונה, וגם בה קרו אירועים מזעזעים שנחקקו בזיכרוני. אמנם לא כמו ההופעה של Prodigy בנמל ת"א, הופעה שאותה סיימתי באמבולנס עם חברה בהיפר-וונטילצייה בדרך להילל יפה. סטיתי מהנושא.
בחיים הרי לא חשוב מי נמצא במקום השני, ולכן ניגש לסיפור אודות ההופעה של BB King.
עבדכם הנאמן סיים את שירות החובה שלו בספטמבר 2000 והמשיך לשרת בצה"ל כאע"צ (אזרח עובד צה"ל). ביום שישי אחד, בערך חודש וחצי אחרי שהתאע"צתי, קיבלתי טלפון מהמפקד שלי. "geebor?" הוא שאל, "אני נוסע לכנס בלאס-וגאס ואני צריך מישהו שיצטרף אלי, מתחשק לך?". לא, אני אידיוט. נו באמת, "ברור!" עניתי. חודש לאחר מכן הייתי על מטוס ביחד עם המפקד שלי בדרכי לוגאס, על חשבון משלם המסים.
כשאדם נוסע לחו"ל על חשבון משרד הביטחון ניתנת לו האפשרות לקחת ימי חופש בחו"ל לאחר סיום הפעילות. מן הסתם כל ההוצאות לזמן הפעילות ממומנות ע"י צה"ל, כולל בערך 100$ ליום אש"ל (ראשי תיבות של אביזבוזים שביזבוזים לביזבוזים). הכנס אליו נשלחתי היה בן 7 ימים, והוספתי עוד 7 ימי חופש בוגאס. נדלג על תקופת הכנס ונעבור היישר לתקופה בה הייתי לבדי בוגאס, מסתובב כל היום בכרך ובערב משוטט בין מועדוני הדאנס והחשפנות. שכרתי אוטו מגניב עם גג נפתח והרגשתי מלך העולם.
באחד הבקרים, כשישבתי בשולחן הבלאק-ג'ק בקזינו שבמלון שלי (לוקסור אם זה מעניין מישהו), שותה מרטיני ואוכל סנדוויץ' רוסט ביף, שמעתי את שני חברי לשולחן מדברים על כך שביבי קינג מופיע בסטארדאסט. היחס שלי למוזיקת הבלוז הוא סימפטיה עמוקה. לא משוגע על זה, אבל אולי זה בגלל שמעולם לא השקעתי זמן בלהכיר את הדמויות הפועלות. הופעה של ביבי נשמעה כמו אופצייה מעולה להכיר את התחום.
בערב ההופעה התייצבתי בסטארדאסט באזור הקופות. האזור היה שומם כמו הווגינה של דליה איציק. רק שלוש נשים שחורות ענקיות עמדו כ-10 מטרים לערך מאזור הקופות. ההופעה הייתה אמורה להתחיל בעוד כמחצית השעה. שלושת הדאבות נראו כלקוחות של ביבי, ולכן ניגש עבדכם הנאמן לבדוק מה פשר הקופות הסגורות.
[דמיינו אותי בפרצוף מבוייש ובמבטא ישראלי כבד:]
"Hi, do you have any idea where can I get a ticket to the show?"
[דמיינו קול קופצני עם הזזת ראש לצדדים ומסרק תקוע באפרו עונה לי:]
"Well sugar, there ain't no tickets left. We be waitin to some left
overs so we go see the show."
[אימצתי את המבטא הישראלי הכבד ביותר שלי, את ההבנה שלי בסרטים סוג ז' ובקתוליות ואת כל הכריזמה שלי ואמרתי:]
"I came from jerusalem to see the king. I be waitin all my life for this show. Damn!"
[זכיתי בפרצופים המומים ומעריכים כמו שרציתי:]
"Sugar you from the holy land?"
[צ'יצ'ינג!]
"Praise the lord I am. But be I jew or christian, the king remains the king!"
[צ'יצי'צי'נג!!]
"Oh praise the lord sugar. You be comin with us now, we get you a ticket with us ok baby?"
[צ'יצ'יצי'צי'נג!!]
"Thank's a lot sisters, I'de hate to miss that one."
הצטרפתי לשלושת האחיות החדשות שלי. למרות שאני לא אדם קטן (בשום מובן) שלושת הכונפות האלו גרמו לי להיראות כמו רבע עוף. כל אחת מהן, בלי עין הרע, בין 120 ל-220 קילו של שומן רופס ושורץ צלוליטיס. הן פרצו לחדר המנהל ודרשו כרטיסים. אחרי ריבים ואיומים רבים הסכימו להעניק להן כרטיסים. גם אני זכיתי בכרטיס עקב היותי brother. לפני הכניסה למועדון תופסת אותי אחת הפלפטידות בכתפיים ואומרת "Later on you come party with us okay?, we make you good time sugar."
לא ניתן לתאר את האימה שאחזה אותי. תמיד אני מסתבך עם מפלצות, קוראי הותיקים ודאי מכירים הסתבכויות רבות בסגנון. אך במקרה הזה פשוט לא היה לי סיכוי. נכנסנו להופעה. היא אכן הייתה מדהימה, ההופעה המדהימה ביותר בחיי. אך החוויה אשר סבבה את האירוע עצמו היא היא אשר הותירה חותמה על אישיותי לנצח. לאחר ההופעה גררו אותי הבנות איתן לאוטו. ניסיתי להתחמק ע"י טענה שאני לא יכול להשאיר את האוטו השכור שלי בחניון ונעניתי ב-"Don't you worry baby, we bring you back when we're done". לא אהבתי את הניסוח. הלכנו לכיוון האוטו שלהן, כל הדרך חשבתי על דרך מילוט. האוטו שלהן היה חיפושית חדשה. הסתכלתי עליהן, הסתכלתי על האוטו. אין שום סיכוי בעולם. נזכרתי בבדיחה "איך מכניסים ארבעה פילים לחיפושית". במקרה הזה היו שלוש ממוטות.
הבנות פתחו לי את הדלת הקדמית בג'נטלמניות מופלאה והתיישבו שתיים מאחורה ואחת על ההגה. החוק הצבאי האוסר על לקיחת טרמפים במקרה בו רק המושב שליד הנהג פנוי הידהד בראשי, אך לא הייתה לי ברירה. הן היו עוצמתיות אני אומר לכם. נעצרנו למרגלות המלון בלג'יו, אחד המלונות היוקרתיים באזור. הבוטריצות יצאו מהאוטו וגררו אותי איתן (אני ביניהן ללא דרך מילוט). נכנסים למעלית, אני מפוחד כמו ילדה בת 7 בצינוק שורץ עכבישתולים. עולים לקומה הלפני אחרונה "You're gonna love our suite sugar" אומרת הפחות שמנה מביניהן (רק 120 קילו). ואכן הייתה להן סוויטה. סלון ענק, במרכזו מעין פוטון עגול מכוסה פרווה אדומה זועקת, מוקף בפופים ענקיים. הבחורות דוחפות אותי לחדר, הדלת נטרקת מאחורי. "You go on that" אומרת הבכירה בחבורה (לפי המשקל לפחות) ומצביעה על הפוטון. שלוש הקרפדות מתמקמות להן על הפופים.
אני עומד במרכז, לא יודע מה לעשות עם עצמי. כל הביטחון העצמי שלי התנפץ באחת, ורק משאלה אחת נותרה בליבי. שלא יכריחו אותי לשכב איתן.
"You too shy baby, take off your shirt" אומרת הבכירה. המחשבות שעברו לי בראש באותו הרגע לא היו מביישות את תומס אקווינס. בסופו של דבר הורדתי. ואז את המכנסיים.
ידה ידה ידה.
הבושה הורגת אותי עד היום. יש לציין שבסופו של דבר באמת לא שכבתי איתן. מה שכן, אם אדם יאמר אי פעם שלא התחככתי בשלושה ק"מ רבוע של עוד שחור הוא יהיה שקרן. הן שיחקו בי משל הייתי בובת סמרטוטים. איזו חוויה חודרנית.
אז ההופעה של ביבי קינג הייתה הטובה ביותר בה הייתי. יכול להיות שאני מוציא את איכות ההופעה מפרופורציות (לטובה) כתוצאה מהאירועים שהתרחשו לאחריה?
לעתים אני מתעורר שטוף זיעה קרה מחלום אודות שלושת העוגבות ההן. הדחקתי את שמן, לא רוצה לזכור. מאז לא שבתי לוגאס. אולי עוד יבוא היום בו אפסע אל תוככי מלון הבלג'יו ללא כל חיל או רעדה, אפסע לתוכו ואצעק "אינני פוחד יותר! אינני פוחד יותר! אינני פוחד יותר!"
אך בינתיים איני מתכוון לחזור לוגאס.
הפצעים עוד טריים מדי.
[בכדי להירגע קצת, הנה כמה תמונות של המלך]
[נרגעתם?]
[הבהרה - הפוסט הזה מכיל הגזמות פרועות לחלוטין ומנותק ברובו מהמציאות.]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
