שלום לכולם.
כפי שסיפרתי בפוסט הקודם זכיתי בליבה של עלמת חן יוצאת מן הכלל. מושלמת מכל בחינה רציונלית, ורק חיסרון משמעותי אחד יש לה. מסתפקת במועט. כלומר בי. מה עושה איתי היפהפיה? אין לדעת. יתכן ומקצועה, מדענית מוח, חושף טפח פעוט בדרך לפתרון החידה. האם אני אובייקט מחקר? דוגמה קיצונית לאדם אידיוט? ומכוער? הממ... תהיות רבות מציפות את מוחי בנושא זה, אך לא פוסט זה הוא המקום בו אפרוש אותן.
אנקדוטה מעניינת במערכת היחסים הנפלאה הזו היא התפקיד המיוחד שקיבל בה הבלוג.
בדייט השלישי שלנו סיפרתי לה שאני חוטא בכתיבה על הדברים המוזרים אשר עוברים עלי. כאשה אינטיליגנטית רצתה הבחורה לקרוא את כתיבתי. יכולת הכתיבה של אדם מרמזת על יכולות אחרות שלו, בעיקר במיטה (קריאת סיפורי לילה טוב וכו') ולכן רצתה הבחורה לאמוד אותי טוב יותר. מכיוון שאני תמיד משחק אותה קשה להשגה ולא נותן כל כך מהר, אולי קיוותה הבחורה לגלות את הגודל האמיתי שלי. אולי היא מיד זיהתה את הגרב אשר הייתה תחובה בתחתוני ותהתה מה יש לי להסתיר שם? ואולי לא. קוראי הותיקים ודאי יודעים שהבלוג מכיל כמה סיפורי זוועות על עברי - סיפורים על בחורות, סיפורים אלימים, סיפורים פתטיים. בעיקר סיפורים פטתיים. גם אלה על הבחורות - פטתיים. אבל זה לא העניין. האם נכון לחשוף אותה להכל וכל כך מהר? הייתי צריך לדון בעניין עם עצמי.
אני משתדל להתגאות בעובדה שאין לי סודות. מערכת היחסים האידיאלית היא, בראייתי, נטולת סודות. "אם היא לא מסוגלת להתמודד עם מה שכתוב שם כנראה שאנחנו לא מתאימים" אמרתי לעצמי. "ובכל זאת, לא כדאי לחשוף את הפסיכוזות לאט לאט? כלבתול כלבתול?" מיהרתי לענות. מופתע מהתגובה של עצמי לקחתי מספר שניות למחשבה. "נאא, מי שלא לוקח סיכונים לא מרוויח - בוא נבחן אותה, אם היא מסוגלת לקחת את התופת הזו בהומור היא תוכיח שהיא מלכה אמיתית" טענתי. "סבבה" הסכמתי. תלשתי כמה ריבועים, ניגבתי, הורדתי את המים. דיאלוגים עם עצמי בשירותים - זה כל הקסם.
היא הוכיחה את עצמה בתהליך. צחקה בטירוף והחמיאה לי עד מאוד. באנג - עוד החלטה נכונה.
הבלוג הפך במשך הזמן לחלק אינטגרלי בחיים שלי. עוד מעט שנה, ורק גאווה יש לי כלפי יציר כפי המוזר. היום כבר לא משתלם לי להציג את עצמי ולספר את סיפורי הזוועות שלי למכרים חדשים. אני פשוט שולח אותם לבלוג. מצד שני בלוג זה אולי אינו מייצג את הבלוגספירה ככלל. לי אין מה להסתיר פה, כולל מי אני באמת. אני לא חושף את שמי האמיתי בבלוג פשוט מכיוון שאני לא רואה בכך שום יתרון אך חברים רבים שלי מכירים את הבלוג, כולל זוגתי כאמור. נכון, אני מנוע מלכתוב דברים שעשויים לפגוע בקרובים אלי, אך דברים אלו מנותבים למקומות אחרים, לא לבלוג. בשביל מה יש לי פסיכיאטר לעזאזל?
לסיכום - אני חושב שהבלוג נתן נקודת פתיחה מצוינת למערכת היחסים שלי. תוך כדי כתיבת שורות אלו הזמנתי את זוגתי לקרוא. היא סיפרה לי פרט חדש שלא הכרתי. לאחר שקראה בבלוג בפעם הראשונה סיפרה לאחותה שהיא מתאהבת בי דרך הכתיבה. אז יש לה אינטואיציות מחורבנות והיא מסתפקת במועט, אין מה לעשות. צריך להתפשר לפעמים...
העניין הזה מאוד מעניין. לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
