דרך עיניים ירוקותחייך! מחר יהיה גרוע יותר... |
| 5/2006
 *
תוכנית הבוקר ברדיו. השטויות מתחלפות ורק המנחים אותם מנחים, אותם שירים, ורק הזמרים מתחלפים. השגרה היא דבר ברוך, במיוחד כשהיא הולכת להיעלם.
כתבנו מעדכן ממקום האסון: 88 ק"ג. הטיול לספרד הותיר אחריו שאריות שמהן קשה להיפטר. אבל אל דאגה... כרגע יש לי זמן פנוי, ובשבוע האחרון ראיתי את חדר הכושר מבפנים יותר מאשר בכל החודשיים האחרונים. התחלתי לאחרונה גם לרכב על האופניים בפארק הירקון הסמוך לבית (לפחות עד אוגוסט... אני מקווה שנמצא דירה באותו אזור), ולמרות תאונות קטנות (וגדולות) אני ממשיך לרכב בכל בוקר פנוי, גם בשבת כשהפארק גדוש באנשים.
זהו, נגמרו החיפושים. קיבלתי הצעה סבירה מחברת תוכנה שרוצה שאני אחלק את זמני בין פיתוח תוכנה בג'אווה לבין הדרכת קורסים טכנולוגיים. אמנם הכסף לא בשמיים, אבל כבר הבנתי שאני לא אתעשר מעבודה. מה שקנה אותי זו ההזדמנות להוסיף לרזומה שלי נסיון בהדרכה, מה שתמיד רציתי. אני מקווה שזה יצליח ואני אעשה את המעבר בקלות.
חתמתי איתם על חוזה העסקה, ונתתי בעבודה התראה של 30 יום, כמקובל. מרגע שהודעתי בעבודה, פתאום היתה לי נפילת מתח. הכל פתאום נרגע, הלחץ נעלם, אני מרשה לעצמי לעבוד לאט ולשרוף שעות על שיטוט חסר מטרה באינטרנט וכתיבת פוסטים (מה כבר יעשו לי? יפטרו אותי?), אני מגיע בשעה סבירה והולך לחדר הכושר בשעה שמאפשרת לי לעשות אימון מלא ועוד לאסוף את אהובתי בדרכה הביתה מהאימון שלה.
בינתיים יש לי עדיין פערים בידע הטכנולוגי, ואני יודע שבמהרה אני אצטרך ליפול אל תוך זרם שוצף ולהתחיל לשחות מהר מאוד כדי לא להיסחף אחורה, לפחות עד שאצליח להתרחק מהמפל. כבר עכשיו הבוס החדש רוצה שאני אתחיל ללמוד נושאים חדשים לבד. ברור לי שהם לוקחים סיכון בזה שהם לקחו אותי, כי הם לא הצליחו לתהות על קנקני כראוי (ובאמת, משתי פגישות קצרות זה קצת קשה), וגם אני לוקח סיכון בזה שאני נכנס לתחום שהוא חדש לי. איך אמר המת לעיוור? נחיה ונראה.
לאחי הגדול היה יומולדת שלושים וחמש בשבוע שעבר. הוא כבר גרוש פלוס אחת, חי עם מישהי שגם היא גרושה פלוס אחת, ועובד כמו חמור. תמיד עייף, תמיד טרוד בענייני העבודה (גם בסופי שבוע), אבל תמיד אבא מסור ואוהב. הוא תמיד היה בנאדם מיושב עם תוכנית מסודרת לחיים.
אהובתי מתחילה לקלוט ולעכל את העובדה שבחודש הבא שנינו בני שלושים. זה כרגע עדיין קצת טראומטי בשבילה, אבל ככל שהזמן עובר היא נרגעת ומקבלת את זה יותר בהכנעה. אני לא ממש עושה מזה סיפור גדול... אז מה אם הקפתי את השמש עוד פעם? גיל זה עניין של הרגשה. ובכל זאת, גם לי מנקרת בראש המחשבה הזו, שהחלפת הקידומת הזו באה לי בהפתעה... טוב, זה נושא לפוסט נפרד.
- ליוסי בכר, מנכ"ל משרד האוצר: תגיד, אתה מנסה בכח להעלות את האינפלציה? יש זמן ומקום לרעיונות כאלה, ואני לא משוכנע שזה עכשיו וכאן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
