לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Just Me & My Guitar


הבנה עצמית

Avatarכינוי: 

בת: 37





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2020    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2020

מערכת התסכול


אני מותשת מהתמודדות איתה
הבת הגדולה כבר שנתיים מתמודדת עם איזשהו קושי רגשי שמתבטא בתופעה פיסית.
ויש בי קושי להכיל את זה.
אני לבד במערכה.
במקום להכיל אותה, לעזור לה אני כועסת עליה ומוציאה עליה את התסכול שלי.
כל סשן אני באה הכי מכילה, מנסה ומנסה עד שזה מגיע לנקודה שאני מאבדת את זה.
בעיקר כי היא צורחת תוך כדי.
נשבר לי.
אני בן אדם מאמין, ואני תוהה לפעמים איפה ההוא שבשמיים לעזור לה. לעזור לי.
היא סובלת. כבר שנתיים.
תן אותותך.
תעזור.

כן, זה לא עובד ככה.
אבל ברגעי ייאוש המחשבות האלו עוברות בראש.

רק תפסיקי לצרוח כלכך.
רק תפסיקי לכאוב ככה.
אני לא מסוגלת להכיל את זה.
אז אומרים לי, תזהי את הרגע ותקחי את הרגליים שלך הצידה לרגיעה.
זה לא עובד ככה.
אני לא מצליחה להשאיר אותה לבד.
אני נשארת.
מתוסכלת וכועסת.
עליה ובעיקר על עצמי.

נמאס לי.
זה מוציא אותי מכל שפיות שהיא.
אני עייפה.
אין בי טיפת הנאה.
למה את לא מפנימה כבר, למה את ממשיכה להתעקש. 

אין לי כוח

נכתב על ידי , 19/10/2020 00:37  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שלוש


שלוש שנים שלא הייתי כאן
תוהה למה חזרתי, והאם באמת חזרתי?
קראתי את פוסט הסיום של הבלוג, אוקטובר לפני שלוש שנים.
כמה דרמה.. טוב, לא אשפוט את עצמי.
מה שעברתי בשלוש השנים האחרונות לא יהיה אפשר לתמצת בכמה שורות.
בגדול, ילדתי עוד ילדה. 
עזבנו את השומרון ועברנו לצפון.
עזבתי את העבודה אחרי חמש שנים.
חוויתי הרבה פרדות בשלוש השנים האלו.
כתבתי את זה בשורה וחצי, אבל אילו היו שנים מאתגרות ביותר. 
לא אנסה לתעד ולשחזר, פשוט אמשיך הלאה. אולי.
למה נכנסתי?
לסוד. הבלוג הוא הסוד שלי.
חיים מקבילים, שהם שלי.
מרגישה שעכשיו אני יכולה להתמודד אם יגיעו פיתויים. ואם לא אצליח, אעלם שוב.
ובכל זאת, באתי כי אני בתקופה מאתגרת בחיי. אחרת, לא הייתי באה.
אחרי שסיימתי לגבות את הבלוג, כך כתבתי, אמחוק אותו.
לא הצלחתי.
היה לי מאוד קשה לשחזר את הסיסמא, ותקופה מאוד ארוכה לפני נסיתי לחזור ולא הצלחתי למצוא את הבלוג. 
אז חשבתי שהוא פשוט נמחק.. 
עצם המחשבה הייתה קשה לי.
אתמול בלילה, הלכתי לישון. עמוסת מחשבות. שאיכשהו הגיעו למחשבות על המקום הזה.
התעוררתי באמצע הלילה מהשכנים.. ומתוך שינה, לקחתי את הטלפון וחיפשתי.
מצאתי. ומשם, הדרך אל 4 לפנות בוקר הייתה זריזה. 
לא הצלחתי לשחזר את סיסמאת המייל המקושר לבלוג הזה אבל, זה לא חשוב.
אגב, מאז אותו פוסט פרידה, אוקטובר 2017, לא כתבתי כמעט בכלל.
פה ושם כתבתי בנייד פתקים קטנים.
התנתקתי לחלוטין מהחלק הזה שבי. 
לא יודעת להגיד אם זה היה נכון או לא, וזה גם לא משנה.
החיים לא מפסיקים להפתיע אותי.
בעצם להפתיע זאת לא ההגדרה הנכונה. החיים לא מפסיקים לאתגר אותי.
כל פעם מגיעה לה איזושהי טלטלה מסחררת. אחת אחרי השנייה.
משהו אחד עובר ואז מגיע משהו אחר.
אני תוהה,אילו החיים?
לכולם? אני פשוט אולי מתייחסת מדי לקשיים כ'למה זה מגיע לי'? 
אולי אילו החיים עצמם? מאתגרים.
ואת לא משהו מיוחד.
מחשבה שמרגיעה אותי, כן?
בתקופה האחרונה אני עבור אחרים. מנסה להכיל כאב ומצוקה של הקרובים שלי.
תמיד הייתי כזאת, עד נקודה מסוימת.
כשזה היה פוגע בי הייתי תוקפת חזרה.
זאת תקופה שאני מנסה לראות ולהכיל על אמת כאב של מישהו אחר. ללא קשר אליי. ללא התסכלות אינטרסנטית או אגוצנטרית.
לא תמיד מצליחה, כי העצמי, נאמר, הכאב שלי, בוער בי. 
כאב זו מילה קשה, לא שמחה שכתבתי אותה.
אני עדיין בטיפול פסיכולוגי..
לא מבינה איך יש אנשים בעולם בלי זה, ובאופן קבוע.
ועדיין, הם יותר מאושרים ממני.
תהיות

נכתב על ידי , 18/10/2020 10:17  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




מה אני עושה פה?
נכתב על ידי , 18/10/2020 02:15  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לguitarist-still alive אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על guitarist-still alive ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)