לשחרר.
להתנתק מלוח זמנים קבוע וידוע מראש.
שליטה.
ניתוח סיטואציות לכדי ריפוי והבנה עמוקה של הדברים.
למידה. שינוי.
שינוי.
אני בתקופה שאין בה יותר מדי מוכר וידוע מראש. הרבה שינויים.
עברנו לעיר חדשה.
התחלנו עבודה חדשה.
מסגרות חינוך חדשות.
תדר שונה לחלוטין ממה שהכרתי. או לפחות ממה שבחרתי לשמוע.
אנחנו בתנועה.
כלום לא קבוע מראש כלום לא ידוע.
יום אחד את חופשיה יום שני את כפויה בבידוד של למעלה משבועיים.
יום אחד את בטוחה שהצלחת לחמוק מהנגיף, יום שני את מוקפת.
איך לוקחים את כל זה למקום טוב?
תנועה.
הדברים זזים ולכן זה כ"כ מאיים? כ"כ חדש? כ"כ מלמד?
איך משחררים את הרצון לוודאות?
אני לא חושבת שמישהו אוהב להיות בחוסר וודאות, אבל הכמיהה שלי לידיעה ברורה ומוחלטת על העולם ועל חיי לא מאפשרת לי להתקדם. לא מאפשרת ליקום להביא את השינוי המיוחל.
אני חוסמת אותו.
אנרגטית.
''תני לדברים לקרות. למה את רצה קדימה.''
כ"כ הרבה פעמים שאמרו לי את המשפטים האלו. ועד יום ראשון האחרון? לא באמת הייתה לי נחיתה של זה.
אבל הנה, זה הגיע. ותפקידי לשמר זאת.
לתת לעולם להביא איתו את הטוב שיש בו. לאפשר לדברים לקרות לבד.
ללא וודאות. ללא תכנון. ללא ידיעה.
זה לשהות בתוך פלח לא פשוט. חוסר וודאות? גאד.. זה אחד הדברים היותר לא מרגיעים שיש.
אני לומדת בימים האלו, איך דווקא כן להירגע מזה. לא לשלוט? משהו שהוא לא באחריותי? כמה כיף זה.
זאת לא הקטנת ראש. אני עונה לעצמי. זה המקום שנותן לדברים לקרות מאליהם. תוך כדי תנועה. תוך כדי למידה.
מה עוד אפשרי? ומה יכול להיות יותר טוב?
שאלה שעולה לי מיום ראשון. שאלה שהיא חלק מאוד משמעותי מהתהליך שאני עוברת עכשיו.
ותשובה? אין. זה כל היופי. אין תשובה.
או לפחות לא אני אחראית לתת אותה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
